ערב יום כיפור…
מכינה סוּטְלָאץ ( אורז טחון מבושל בחלב וסוכר עד שמסמיך וכשמתקרר זורה עליו קינמון).
מכינה את הסוטלאץ בערב ראש השנה ובערב יום כיפור (כמובן שגם בשבועות וגם בשאר ימות השנה), בדיוק כפי שהכינו אותו בילדותי אמי, דודותיי וסבתותיי…
יום כיפור בילדותי, היה יום של עצמאות לילדים. ההורים היו שקועים בצום, בתפילה ובמנוחה ואילו אנו שלוש האחיות הקטנות, בין משחק למשחק, היינו פותחות בשקט את דלת המקרר, מציצות בתכולתו ושולפות בזהירות מתוכו את שהכינה אמנו עבורנו לפני כניסת החג, קערות מכוסות עם בוריקיטאס וחמינאדוס, עגבנייה ומלפפון חתוכים לפרוסות, קונפטוריית חבושים ועוגת דבש, כשגולת הכותרת הייתה צלוחיות זכוכית קטנות של סוטלאץ. היינו טועמות בהנאה צרופה מן המעדנים הקרים שוב ושוב, מבלי להשמיע קול כדי לא להפריע את מנוחת הצמים.
אני ממשיכה במנהג זה ולאחרונה לימדתי את רומי, נכדתי הבכורה בת ה-11, להכין את הסוטלאץ. מיותר לומר, שעד שהגיע זמן ההגשה, לא נותר מהסוטלאץ דבר.
ומה בין הסוטלאץ למנהג שטיפת האורז שלוש פעמים?
רק לאחר ששאלה אותי בתי, מדוע אני נוהגת לשטוף את האורז שלוש פעמים, נוכחתי לדעת שבאמת אני נוהגת לעשות זאת באופן אוטומטי. שוב מנהג שלמדתי מבנות משפחתי.
ניסיתי לפענח מה ידעו הנשים הספרדיות, שנהגו כפי שנהגו, במנהג שטיפת האורז?
האורז הינו מרכיב חשוב במטבח הספניולי: האם שטיפת האורז נועדה לסלק את המזיקים? להוציא את הלכלוך והעמילן המיותר? להפוך אותו לפחות דביק בבישול?
או שאולי הן ידעו על הארסן כבר בימים קדומים?
ולמה שלוש פעמים?
הארסן הוא רעלן שנמצא במים לא נקיים ולכן יש חשיבות לדעת מה מקור האורז. יש הטוענים שאורז בסמטי ואורז יסמין מכילים בתוכם פחות ארסן. שטיפת מים מרובה של האורז מסלקת חלק גדול מהארסן.
יכול להיות שיהודי ספרד באמת ידעו על הארסן, אחרת לא ניתן להבין את פשר הקללה האיומה הזו: ” קוֹן לָה קוּצָ’ארָה טֵי דוֹ אֵיל אָרוֹז אִי קוֹן אֵיל מָאנוֹ טֵי קִיטוֹ אֵיל אוֹז’וֹ “ , עם הכף אני נותן לך את האורז ועם הידית אני מוציא לך את העין ( מתוך מילון הלאדינו של מתילדה כהן- סרנו)
את האורז בספרד גידלו המורים בתקופת “תור הזהב”. כשכבשו הנוצרים את ספרד מידי המוסלמים, הם נאלצו לחסל את שדות האורז מפני השתלטותו של זבוב מזיק וכך הפך האורז להיות מצרך יקר מאוד עד שהתחילו ליבא אותו מארצות רחוקות.
הספרדים חזרו לגדל את האורז, בקרנו בשדות האורז בדלתא של החוף המזרחי של ספרד, צפונית לוולנסיה ובאחת החנויות מצאנו קופסאות למכירה עם תערובת מוכנה של אורז טחון שיש לבשל אותו עם סוכר וחלב עד שיסמיך וכשיתקרר לזרות עליו קינמון.
כנראה ששם מצאתי את מקור הסוטלאץ הספניולי.
מתכון לסוטלאץ של סבתא יפה :
זהבה קרידה, כנראה שבכל עדה ובתוך העדות המנהגים שונים. אכן אכלנו סוטלאצ’. כל השנה. וגם כאשר הילדים שלי , שהם בגילך, היו תינוקות, בישלתי להם כארוחה, דייסת אורז טחון. ואני הייתי “פאפונה” גדולה, תמיד ליקקתי את הצלחת. טעים.
אבל כדי לשבור את הצום, היינו מטפטפים על פרוסת לחם שחור,שמן ועל השמן זורים מלח ופלפל שחור ואוכלים בתיאבון רב, לאחר מכן שותים כוס לימונדה שהוכנה ממיץ לימון טרי, מים וסוכר. רק אחרי זה באה הארוחה אשרייך שאת ממשיכה לשמור על מאכלי העדה.
גמר חתימה טובה
זהבה קירידה, נהנתי לקרוא את הפוסט ומיד עלו בפיו טעמים ממטבחה של אמא, תודה!
אצלנו, בבית הסלוניקאי סוטלאצ’ היה מעדן שאפיין את חג השבועות.