אגדות, סיפורים, חוויות, טעמים וצלילים, שלא נכנסו לספר ומוסיפים לסיפור ההיסטורי ולתרבות הלאדינו.
כתבה, זהבה חן-טוריאל צילם, אורי חן בעקבות גירוש יהודי ספרד ב- 1492 , נמלטו רבים מיהודי ספרד לפורטוגל השכנה מתוך תקווה שימצאו בה מקלט ואולי גם קיוו שהשלטון בספרד יתעשת ויאפשר להם לחזור בחזרה לספרד. חלקם התיישבו בכפרים קטנים ומבודדים על גבול ספרד פורטוגל, מנותקים במשך מאות שנים מהמתרחש בעולם. אפילו האינקוויזיציה שהתחילה לפעול במלוא … המשך קריאת הפוסט מנהיגותן של נשות האנוסים בצל האינקוויזיציה הפורטוגלית
כתיבה, זהבה חן-טוריאל צילומים, אורי חן (לחיצה על הקישורים החמים בגוף הכתבה תפנה למידע נוסף) ככל שנוברים וחוקרים בתולדות היהודים בספרד הנוצרית של ימי הביניים עולה שאלה שחוזרת על עצמה (בעיקר לנוכח גילויי DNA יהודי באחוזים גבוהים בספרד ובפורטוגל): מה הניע את היהודים בספרד להמיר את דתם לנצרות? השאלה הזו מטרידה במיוחד כשהדבר נוגע לאליטות, … המשך קריאת הפוסט בדרך לטורטוסה עוצרים באלקניץ – מי אתה יהושוע הלורקי?
זהבה חן-טוריאל מחברת הספר "הבנקאית מנאפולי-סיפורה של בנבנידה אברבנאל", 2021 באפריל 2020, תכננתי להכין הרצאה על בנבנידה אברבנאל, בסדרת הרצאות שהייתה לי באותה עת במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון, אך הקורונה טרפה את הקלפים ולא הספקתי להרצות עליה בשל הסגר הראשון שנכפה עלינו. החלטתי שלאור המחקר המקיף שערכתי על בנבנידה, יהיה נכון לכתוב את סיפורה … המשך קריאת הפוסט בנבנידה אברבנאל- מדוע לא כתבו עלייך?
"אנשים ללא מסכות הם חזיון נדיר," פ. מ. דוסטוייבסקי כולנו עוטים מסכות וירטואליות בכל יום מחיינו: אנו עוטים מסכות כדי להסתיר רגשות, משתדלים להגן על יקירנו בכך שאנו מעלימים מהם תחושות של כאב, מצוקה ועצב. אנו עוטים מסכות דימיוניות שמחות ועליזות המסתירות את מצב הרוח האמיתי שלנו. עוטים בציבור מסכות וירטואליות המביעות שלווה ורוגע המסתירות … המשך קריאת הפוסט מסכה והסתרה
חג חנוכה שמח, מלא אור ותקווה, חג החנוכה מזמן לנו שיח בין-דורי על מה שהיה פעם, ומחדד לנו את משמעות הגבורה. גבורת הא-נשים "הקטנים"- גבורתם של אימהותינו ואבותינו הקדמוניים וגבורתם של הורינו בעידן הנוכחי, שבשל נסיבות היסטוריות העזו לצאת לדרכים בלתי ידועות: העזו לחלום על חופש וחירות, העזו להלחם בכוחות הרשע, העזו לכבוש יעדים עלומים … המשך קריאת הפוסט על אגדה ספרדית ואלבארסין
עץ הרימונים של סולטנה/זהבה חן-טוריאל "מָאדָאם, מָאדָאם..." נשמע קול צרוד. הפניתי מבטי לאחור מנסה לאתר את מקור הקול, " מָאדָאם, הוא כינוי לאישה מבוגרת ואילו אני רק בשנות העשרים שלי. היא בוודאי לא מתכוונת אליי," הרהרתי והמשכתי לצעוד לעבר הכניסה ל"בית רומנו". הגעתי בשעות אחר הצהריים של השבוע הראשון של ספטמבר 1984, למתפרות "בית רומנו" … המשך קריאת הפוסט עץ הרימונים של סולטנה
"בהורטה למדתי כל מה שאני יודע..." כתבה, זהבה חן-טוריאל צילומים, אורי חן בימי הקורונה בהם, כמו כולם, אני מנועה מלצאת לחו"ל, מתחדדים הזיכרונות מטיולים קודמים. ברצוני לשתף אתכם באחד המקומות הקסומים והמיוחדים בהם טיילתי בספרד והוא הכפר הורטה דה סאן חואן. ידעתי, שהצייר הידוע פבלו פיקאסו אמר פעם "בהורטה למדתי כל מה שאני יודע..." אך … המשך קריאת הפוסט בהורטה למדתי כל מה שאני יודע
כחודש לפני ליל הסדר מתחיל המרוץ הקבוע שמזכיר במידה מסוימת את "המרוץ למיליון", אך במקום מרוץ אחר אתרים אקזוטים, המרוץ נערך בנחישות רבה בשווקי ישראל אחר בצלי הכרישה- אותם בצלים לבנים שמנמנים שנקראים בלאדינו פרסה. השמועות בדרך כלל מתרוצצות מצפון הארץ עד לדרומה שאוטוטו הבצלים הללו יאזלו ואבוי לאותם מבשלים ומבשלות אם לא יערכו בהקדם. … המשך קריאת הפוסט קציצות הפרסה של סבתא רוזה
מתוך קובץ הסיפורים שלי "מסילות" (סיפורים שכתבתי במסעותיי ברכבת ישראל, בקו מודיעין-עכו.) אנוסים ממזרח וממערב סיפור מאת: זהבה חן טוריאל "אסור לנו להניח להשקפות הצרות של אנשים אחרים להגדיר מי אנחנו." (סטיבן הוקינג) סלבטנה נהגה לנסוע לעכו כל יום שישי. תמיד הגיעה לתחנת הרכבת של מודיעין, הרבה לפני שזרחה השמש, כדי לתפוס את הרכבת הראשונה … המשך קריאת הפוסט אנוסים ממזרח וממערב
סיפור שכתבתי לראש השנה באווירת נוסטלגיה, חג שמח! שנה טובה ומתוקה! ראש השנה של רחליקה- 1973/ זהבה חן-טוריאל החום היה בלתי נסבל. "זוועת עולם! דווקא היום, החמסין הנוראי מכל ימות הקיץ החליט להגיע," מלמלה לעצמה בטרוניה של ייאוש. רחליקה לא יכלה לסבול את תחושת המדים המיוזעים שדבקו לגופה. כבר שלוש שעות בדרכים ומאז שיצאה מהבסיס … המשך קריאת הפוסט ראש השנה של רחליקה-1973