כתבה, זהבה חן-טוריאל
הטיול הראשון שלי מחוץ לגבולות ישראל היה לאנגליה.
ב-1985 הגשמתי חלום והגעתי לאנגליה לארצם של גיבורי ילדותי שעיצבו את טעמי התרבותי, המוזיקלי והספרותי. להקות וזמרים כמו הביטלס, קליף ריצ'ארד וטום ג'ונס , כוכבי קולנוע שריתקו אותי בסרטי ג'יימס בונד, מרי פופינס ושרלוק הולמס וסופרים שאת ספריהם קראתי בשקיקה כדוגמת צ'רלס דיקנס, ג'יין אוסטן, אגתה כריסטי, דניאל דפו, ג' טולקין, ארתור קונאן דויל ועוד.
התחנה הראשונה בטיול הייתה לונדון. כילדת פריפריה דרומית שעבורה תל אביב הייתה מרכז העולם וברים ופאבים הצטיירו בשנות השבעים והשמונים כמקומות מפוקפקים, הופתעתי למראה שפע הפאבים בלונדון בהם בילו נשים וגברים לבושים בחליפות ובבגדים נאים בסיום יום עבודתם. בשעה חמש אחר הצהריים הפאבים היו גדושים כל כך שרבים פשוט עמדו בפתח הפאב או ישבו על שפת המדרכה, אוחזים בקנקן בירה ומתוך צלחת קבוצתית נישנשו פיש אנד צ'יפס. הקור הלונדוני לא הרתיע איש מהם.
מנת הפיש אנד צ'יפס מזוהה כסמל הקולינרי של בריטניה הגדולה. אין פאב אנגלי שמכבד עצמו שלא יציע את מנת הדגל הזו לצד בירה תוססת מהחבית. בימי החורף הקרים ניתן לפגוש ברחובות הערים הגדולות באנגליה א-נשים ובידיהם נייר מגולגל ובתוכו דג בקלה עסיסי מטוגן ופריך, מטובל במלח ובחומץ, שקנו באחד מדוכני הרחוב.
למרות שהפישקאדו פריטו (דג מטוגן) שאימי נהגה להכין היה מאכל מאוד פופולארי בביתנו, הייתי בטוחה במשך שנים שהפיש אנד צ'יפס היא המצאה בריטית עד שהתבררה לי טעותי. ככל שלמדתי על מקורותיהם של מאכלי הלאדינו, למדתי שמקורותיו של הדג המטוגן הם בכלל במטבחים הספרדיים והפורטוגליים. האנוסים מספרד ומפורטוגל שברחו מהאינקוויזיציה במאה ה-16 ומצאו מקלט באיים הבריטיים הביאו עמם אוצרות קולינריים, אחד מהם היה הפישקאדו פריטו.
דג הבָּקָלָה, בקלאו בפורטוגלית, נקרא גם דג קוד ושיבוטה ומגיע מהאוקיינוסים האטלנטי והשקט. מיחסים לו סגולות בריאותיות והוא נחשב לדג עתיר חלבונים וסיבים, מקור טוב לאומגה וויטמינים ומומלץ מבחינה תזונתית. אפשר ליבש אותו ולשנע אותו למרחקים ללא חשש שמא יתקלקל.
הדגים הלבנים (בדרך כלל בקלה או הליבוט ) המטוגנים בשכבת קמח דקה היו מועדפים במיוחד בקרב יהודים ספרדים ופורטוגלים, שטיגנו אותו ביום שישי כדי להתכונן לשבת. הבלילה שימרה את הדג כך שניתן היה להתענג על טעמו למחרת גם כשהיה קר.
תפריט במסעדה פורטוגלית המציע מגוון מאכלים מסורתיים ביניהם בקלאו&צ'יפס
יש הטוענים שהמצאת ה'פישקאדו פריטו' נעשתה מתוך אילוץ . האינקוויזיציה שרדפה את האנוסים בספרד ובפורטוגל ניסתה לבדוק אילו מאכלים "הנוצרים החדשים" מכינים לשבת כדי שיוכלו להאשימם בהתייהדות. היהודים התחכמו להם וכדי לבלבל את שכניהם, נהגו לטגן, לבשל ולאפות בימי שישי מנות דגים רבות, דבר שהשתלב עם המסורת הקתולית המקומית שנמנעה מאכילת בשר בימי שישי.
El ke giza viernes kome Shabat
מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת
בימים שבין ראש חודש אב עד לשעות הצהריים של י' באב הנחשבים כתקופת אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, חל איסור על אכילת בשר. דג מטוגן עם צ'יפס פופולאריים מאוד בימים אלה.
שיוך המאכל למטבח היהודי, נעשה כבר במאה התשע עשרה כאשר בשנת 1845 השף הצרפתי אלקסי סואייה שעבד אצל האצילים באנגליה, כלל בספר מתכונים שכתב מנה של "דגים מטוגנים בנוסח יהודי", הנטבלים בבלילה של קמח ומים לפני טיגונם.
המתכון הראשון להכנת צ'יפס מופיע בספר בישול משנת 1795, La cuisinière républicaine – ספר הבישול הרפובליקני, אולם המתכון של ויליאם קיצ'נר המופיע בספר- The Cooks Oracle 1817 הוא הדומה ביותר לאופן הכנת הצ'יפס כיום.
תפוחי האדמה לא היו מוכרים במדינות אירופה עד המאה השש עשרה, בעקבות מסעותיהם של מגלי העולם לאמריקה הלטינית נתגלו מקורותיהם בהרי האנדים וספינות מסחר החלו לספק אותם למדינות אירופה.
השם צ'יפס הופיע כמעט מאתיים שנה יותר מאוחר. הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש במילה "צ'יפס" הייתה בסיפור "בין שתי ערים" של צ'ארלס דיקנס ב-1859 : "צ'יפס צרוב של תפוח אדמה, מטוגן עם כמה טיפות שמן."
את מסעדת הצ'יפס הראשונה מיחסים לג'וזף מאלינס, מהגר יהודי, שפתח חנות פיש אנד צ'יפס במזרח לונדון ב-1863 לאחר שמכר אותם ברחוב במשך זמן מה. המקורות ההיסטוריים מעידים שככל הנראה ג'וזף היה הראשון ששילב את שני המאכלים. מקורות אחרים מצביעים על ג'ון לי, אדם שהתגורר מחוץ למנצ'סטר שמסעדתו שילבה בין הפיש לצ'יפס. לקראת סוף המאה התשע עשרה ניתן למצוא את הפיש אנד צ'יפס בסקוטלנד, אירלנד, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, ארצות הברית ועוד.
מנת פיש אנד צ'יפס טעימה מאוד שהזמנתי במיוחד במסעדה לונדונית לקראת כתיבת הכתבה
המהפכה התעשייתית במאה התשע עשרה קידמה שינויים גם בתחום המזון. הדג המטוגן נעשה לפופולארי במיוחד בקרב מעמד הפועלים באנגליה כתולדה של ההתפשטות הזריזה של הדיג בים הצפוני ובעקבות התפתחותן המואצת של מסילות רכבת בבריטניה. מסילות אלו חיברו את ערי הנמל למרכזים תעשייתיים חשובים ואיפשרו את שינועם המהיר של דגים טריים לריכוזי אוכלוסין גדולים.
האנגלים טוענים שהפיש אנד צ'יפס סייע לנצח את הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. בשל הפופולאריות הגבוהה שהייתה למזון האהוב בקרב מעמד הפועלים במדינה, הממשלה החליטה לדאוג לאספקה סדירה של דג הבקלה במקום לקצוב אותו כשאר מצרכי המזון וכל זאת כדי להזין את משפחות החיילים שיצאו למלחמה וכדי לשמור על בריאותם והמורל שלהם.
בשנת 1930 נספרו יותר מ-35,000 דוכנים ומסעדות פיש אנד צ'יפס ברחבי בריטניה, דבר שהעיד על הפופולאריות של המאכל ברחבי המדינה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ווינסטון צ'רצ'יל כינה את הפיש אנד צ'יפס, "בני לוויה טובים" וממשלתו הוציאה את הפיש אנד צ'יפס מקיצוב כמו במלחמת העולם הראשונה, כדי לשמור על המורל. ממשלתו של צ'רצ'יל טענה שמורל גבוה יסייע בהבסת גרמניה הנאצית. כאשר התגלגלה השמועה על הגעת דגים לנמלים ולחנויות, השתרכו תורים ארוכים ליד הדלפקים והחנויות כדי להשיג את הדג האהוב.
אחד הסיפורים המרתקים המסופרים על ידי הבריטים הוא על שם הקוד "פיש אנד צ'יפס" ביום ה- D, יומה הראשון של הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה.
ביום זה נחתו כ־156,000 חיילים של בעלות הברית מהים ומהאוויר על אדמת נורמנדי, בסיוע כ־12,000 כלי טיס וכ-6,939 כלי שיט. היה זה מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. מספרים שבתוך מאות אלפי החיילים ממדינות בעלות הברית שנחתו בנורמנדי, החיילים הבריטים יכלו לזהות אחד את השני כשקראו פיש ונענו בצ'יפס.
הפיש אנד צ'יפס פופולארי מאוד בישראל וניתן למצוא אותו כיום כמעט בכל מסעדה. כשאני מזמינה את המנה הזו עולים בי תמיד הירהורים, עד כמה תרמו אימהותינו הקדמוניות בהמצאת מתכונים מיוחדים של המטבח היהודי-ספרדי שהשתרשו בקולינריה העולמית. הפיש אנד צ'יפס "היהודי" הפך במאתיים שנים האחרונות לאוכל רחוב מנחם ומהיר, המזין המוני בני אדם ברחבי העולם.
אנדרטה המנציחה את תרומתן של החיילות הבריטיות במלחמת העולם השנייה
היה מעניין לקרוא.
חידשת לי מידע שלא היכרתי.
תודה🌹
קרידה את כהרגלך תמיד מחדשת ומאירה נושאים שאת "חופרת" ומביאה לך וכל התודות שבנולם מכיעות לך, עדינה מהלאדינו במגדלי הים התיכון בת ים
כתבה מהנה ומשכילה. תודה
עשית לי תיאבון!
זהבה יקרה יפה כתבת וגם חידשת לי מונצ׳אס גראסייס🙏