כתבה, זהבה חן-טוריאל
כשמתארים את חיי הקהילה היהודית ברודוס תחת השלטון האיטלקי, יש להזכיר את חיזקיה פרנקו, דמות חשובה ומשמעותית שכיהנה בתפקיד נשיא הקהילה היהודית בין השנים 1936-1925.
חיזקיה פרנקו היה קרוב משפחה שלי, ממשפחת סבתא רבתא שלי דולסה-דורה פרנקו, שעל שמה אני נקראת. איש כישרוני ורב־פעלים שבחייו קיים הלכה למעשה את מיתוס "היהודי הנודד". את טביעות אצבעותיו ניתן למצוא בטקסטים שכתב ופרסם – בעיתוני הלאדינו, בספריו ובזיכרונותיו – במקומות הרבים שהתגורר בהם: רודוס, קונסטנטינופול, איזמיר, מילאס, שוב רודוס, קוס, איטליה, צרפת, ישראל, קונגו הבלגית ורודזיה.
ניסיתי לסנכרן את המידע על חיזקיה פרנקו ממקורותיי השונים – המידע שהועבר לי ממשפחתי, מאמרו של פרופסור דויד בוניס, קטעי עיתונות וחומרים נוספים שנכתבו עליו וכן זיכרונותיו של פרנקו עצמו בספריו, בכתביו – כדי לשרטט את דמותו, את השפעתו על הקהילות היהודיות שהנהיג ואת פעילותו בעיתונות בשפת הג'ודיאו איספניול (לאדינו) שהשפיעה על עיצוב הקהילות הספרדיות שהנהיג באיזמיר, במילאס וברודוס.
מעט על חייו ומשפחתו
חיזקיה פרנקו נולד ב־1875 ברודוס, שהייתה תחת השלטון העות'מאני. בן בכור לרבי משה יהודה פרנקו, רב ראשי בפלשתינה, ולרחל פרנקו. אחיו היו רחמים פרנקו, בכורה רבקה אמטו (שנישאה לסבא רבא שלי רבנו אמטו לאחר גירושיו מבתו של נסים לוי ביירקלי), מרים אמטו וראובן פרנקו.
חיזקיה למד לימודים חילוניים ולימודי דת ברודוס. כשבגר הרחיב את השכלתו בקונסטנטינופול ועבר אחר כך להתגורר באיזמיר.
ב־1891 ייסד באיזמיר את העיתון El Nuvelista בשפת הלאדינו, ועד 1922 שימש עורכו ומנהלו האדמיניסטרטיבי לצד העורך יעקב אלגרנטי. יחד עם בן דודו עורך הדין והשופט גד פרנקו (מילאסלי) הוביל תפיסה שדחתה את השימוש בספרדית הקסטיליאנית המודרנית וחיזקה את הכתיבה בעיתונות היהודית בג'ודיאו איספניול (לאדינו), השפה שבה נהגו לדבר ולכתוב היהודים הספרדים ממגורשי ומאנוסי ספרד ופורטוגל שמצאו להם מקלט בשטחי האימפריה העות'מאנית.
ב־1905 ייסד עיתון נוסף באיזמיר לבעלי עסקים ולסוחרים מן הקהילה היהודית – עיתון כלכלי בשם El Comercial בשפת ג'ודיאו איספניול שנכתב באותיות עבריות. גד פרנקו ולוי פרנקו בני דודו מילאו בעיתון תפקידים משמעותיים.
בנוסף לעבודתו העיתונאית, חיזקיה פרנקו היה מעורב בהנהגת הקהילות הספרדיות באיזמיר ובמילאס. הוא נחשב לאחד ממנהיגי הקהילה במילאס, העיירה שבה גר עם משפחתו ומילא תפקידים חשובים כמו חברות במועצת המנהלים של Juven Union (ארגון צעירים) שריכז את כל הארגונים היהודיים במילאס. בין חברי הוועד המנהל של הארגון היו ניסים טריקה, רחמים טריקה, גד פרנקו, מרקו ישראל ואחרים, כולם ממשפחות שהגיעו מרודוס ושהן חלק מאילן היוחסין המשפחתי שלי. ב־1917 התמנה לראש קהילת איזמיר והנהיג אותה במשך כמה שנים.
חיזקיה פרנקו נשיא קהילת רודוס
בין השנים 1936-1925 כיהן חיזקיה כנשיא קהילת רודוס. במהלך כהונתו נבחר כסגן נשיא ארגון 'בני ברית' ושימש כיועץ למושל האיטלקי לענייני היהודים בדודקאנס וברודוס. המושל האיטלקי מריו לאגו העניק לו מעמד של שופט בבית דין מיוחד לפתרון מחלוקות וסכסוכים בין בני הקהילה היהודית כדי שינהלו את חייהם ואת מנהגיהם על פי אמונתם. בהוקרה על מסירותו ועל שירותו, העניקה לו ממשלת איטליה תואר של חבר מועצה. באותה תקופה ערך בשפה הטורקית את העיתון Selam .
הסכם לוזאן בשנת 1923 העניק לאיטליה את השליטה באיי הדודקאנס. רודוס הפכה גם היא לקולוניה איטלקית, ועד שנות השלושים התיישבו באי כ־16,000 איטלקים, וניכרה השפעתם התרבותית בקרב התושבים היהודים, היוונים והמוסלמים. בקרב הצעירות היהודיות הספרדיות היה ניתן להבחין בשינוי של ממש, הן התחילו ללמוד בבתי ספר ולהכשיר את עצמן למקצוע, יצאו לעבודה, סגנון לבושן הושפע מהאופנה האיטלקית המודרנית והן דיברו וכתבו באיטלקית (במקום בצרפתית) נוסף על שפת הג'ודיאו איספניול שרווחה בקהילתן.
בתים בסיגנון איטלקי בעיר רודוס החדשה
למרות ההתנגשות בין המסורת לבין המודרנה, זכו היהודים תחת שלטונו של המושל מריו לאגו במשך 15 שנה ליחס הוגן ומכבד מהמושל האיטלקי עד כדי כך שהקהילה היהודית הספרדית כינתה תקופה זו כ"לוס אניוס דוראדוס" – שנות הזהב.
חיזקיה פרנקו וההיסטוריון אברהם גלנטה היו ממייסדי בית המדרש לרבנים שהוקם ברודוס ב־1927 בתמיכתו של מריו לאגו שהאמין כי מוסד חינוכי מעין זה ישרת גם את איטליה. הקהילה כולה תמכה בהקמת בית המדרש ומשפחת אלחדף תרמה לקהילה היהודית הספרדית בית גדול ברובע היהודי כדי לאכסן את התלמידים שהגיעו ללמוד. הצלחת בית המדרש הייתה כה גדולה שהתחילו לנהור אליו תלמידים מהבלקן, ממדינות הים התיכון, מפלשתינה, ממצרים ואפילו מאתיופיה, ולכן הוחלט להעביר את משכנו של בית המדרש למבנה גדול מימי הביניים שהתאים למגורים וללימוד .
בית המדרש נועד להעניק הכשרה מודרנית לרבנים, שוחטים, חזנים ומורים ועם זאת מטרתו הייתה גם להטמיע את התרבות האיטלקית בקהילות הספרדיות במושבותיה של איטליה, שבהן יועדו הרבנים ואנשי הדת הצעירים לכהן לאחר סיום לימודיהם. בית המדרש שניסה לתת מענה למשבר שחל בחינוך הרבנים המודרניים נתמך על ידי ממשלת איטליה וסובסד על ידי הקהילה היהודית ברודוס. המוסד החינוכי נאלץ לשנות שוב את מקומו ב-1932 והועבר לבית גדול מידות בסיגנון איטלקי מוקף גן מרהיב שהיה מחוץ לחומות העיר העתיקה. ב-1935 הועבר למבנה גדול יותר בשל הגידול במספר תלמידיו. למרות ההצלחה שהייתה לבית המדרש הוא נסגר ב-1938 יחד עם כל מוסדות החינוך היהודים ברודוס על ידי המשטר הפשיסטי.
ב־1928 ייסד חיזקיה פרנקו ברודוס את עיתון הלאדינו Buletino Mensual de la Comunidad Israelita בשפת הג'ודיאו איספניול ובאותיות לטיניות, והיה העורך הראשי שלו. ב־1934 ייסד עיתון נוסף בג'ודיאו איספניול גם הוא באותיות לטיניות – El Boletin: Órgano Mensual de la Comunidad Israelita
1936 – שנת המפנה ברודוס
זיכרונותיו של פרנקו מתארים אירועים חשובים ובחלקם טרגיים בקהילה היהודית ברודוס בין השנים 1936 ועד 1944 כשכבר לא היה בתפקיד נשיא הקהילה. השינוי ביחס השלטון האיטלקי ליהודים החל ב־1936. שנתיים מאוחר יותר יושמו חוקי הגזע של המשטר הפשיסטי האיטלקי בכל האיים בים האיגאי שהיו תחת שליטתם; בוטלה אזרחותם האיטלקית של היהודים שהגיעו לאי לאחר 1919 והוצא להם צו גירוש מיידי, דבר שגרם להגירת משפחות או לפיצול משפחות.
גם אזרחותו האיטלקית של חיזקיה פרנקו בוטלה והוא נאלץ לעזוב את האי. פרנקו יצא לאיטליה ואחר כך לצרפת ופנה לארגון אליאנס בבקשה לקבל את סיועו מול השלטונות לביטול צו הגירוש שניתן לו. בשל מעמדו הצליחו לבטל את הצו והוא התיישב באי קוס.
מרודוס וקוס גורשו עד שנת 1939 בסך הכול 2,250 יהודים. נשארו רק כ־1,767 יהודים משני האיים, רובם נרצחו בידי הנאצים חמש שנים מאוחר יותר. הנאצים כבשו את רודוס בשנת 1943 לאחר שאיטליה נכנעה לבנות הברית, וביולי 1944 הובלו היהודים לדרכם האחרונה לאושוויץ.
חיזקיה מתאר בספרו "הקדושים היהודים של רודוס וקוס" את ימי הכיבוש הנאצי של האי קוס: "במהלך הכיבוש הנאצי של קוס, חווינו רגעים קשים. הפצצות נפלו בסמוך מאוד למקום שבו הסתתרנו. שרדנו את ההפצצות אך כשיצאנו ממקומות המסתור נפלנו היישר לידיהם של האויבים חסרי הרחמים."
פרנקו תיאר בכתביו את המלחמה בין בנות הבית לבין גרמניה באיי הדודקאנס משנת 1943. הפצצות שהוטלו על ידי הבריטים מהים ומהאוויר במטרה להכניע את הגרמנים פגעו קשה גם ביהודים ובג'ודרייה. בהתקפה הראשונה בפברואר 1943 נהרגו שמונה יהודים, ביניהם ילדים, ונגרם הרס רב לכמה בתים. בהפצצה השנייה שהתרחשה ביום הראשון של פסח נפגעו יהודים רבים ובהם ילדים קטנים, והנזק היה גדול. הפצצות נפלו ללא התרעה בסמוך לבית הכנסת קהל גרנדה (קהל קדוש גדול) לאחר שהסתיימה התפילה ולקהל המופתע שיצא ממנו לא היה מקום מסתור. מלבד בתים רבים שנהרסו ברובע היהודי, נחרבו וניזוקו מבני ציבור כדוגמת בית ספר אליאנס ובית הכנסת קהל גרנדה.
כותר בית ספר "אליאנס" ששרד את ההפצצה. צילום, אורי חן
שרידי בית הכנסת העתיק "קהל גרנדה"-"קהל קדוש". צילום, זהבה חן-טוריאל
ב־1944 התירו הגרמנים לפרנקו לעזוב את קוס ולעבור לשטח הטורקי, אך מאחר שוויתר על אזרחותו הטורקית כשהפך ב־1924 לראש הקהילה ברודוס, לא אפשרו לו הטורקים להישאר, והוא הגיע לישראל ושהה בה עד 1946. בתו אליסה חסון נעצרה בידי הנאצים באי קוס ונשלחה לאושוויץ. למזלה הרב הייתה בין אלה ששרדו.
סופן של קהילות רודוס וקוס
ב־18 ביולי 1944 נצטוו כל הגברים היהודים מגיל 16 ומעלה על ידי הפיקוד הצבאי הגרמני להתייצב עם תעודות הזהות שלהם ועם אישורי העבודה בבניין המפקדה בעיר. הגברים חשבו שמדובר על שיבוץ במקומות עבודה, אך הם נעצרו, נלקחו מהם תעודות הזהות ואישורי העבודה והם נכלאו במרתפי הבניין באלימות אכזרית.
ב־19 ביולי 1944 הצטוו הנשים להגיע עם ילדיהן למטה ולמסור את תכשיטיהן ואת חפצי הערך שלהן. האיום הנאצי שאם לא יעשו כן יפגעו בגברים, לא הותיר בידיהן ברירה והן נשמעו לציווי.
ב־23 ביולי 1944 הצעידו הנאצים את יהודי רודוס אל הנמל והעלו אותם על דוברות פחם. בדרך עצרו באי לארוס והעלו את 100 יהודי קוס שהובלו לשם בידי הגרמנים לאחר שהחרימו את תעודותיהם ואת חפצי הערך שלהם.
ההפלגה מרודוס לאתונה נמשכה שמונה ימים בתנאים בלתי־אנושיים, ובמהלכם מתו שבעה יהודים.
לאחר שהגיעו לנמל פיראוס נכלאו במחנה הריכוז חיידרי, והועלו על רכבות לאושוויץ. רובם נרצחו באושוויץ בסמוך להגעתם.
אנדרטת הזיכרון בכיכר 'הקדושים היהודיים', רודוס. צילום, זהבה חן-טוריאל
שנותיו האחרונות של חיזקיה פרנקו
בשנותיו האחרונות התגורר פרנקו עם משפחתו בקונגו הבלגית וברודזיה. את זיכרונותיו מהאפיזודה האפריקאית כתב בצרפתית ופרסם ב־1948 בעיתון הטורקי La Boz de Türkiye תחת הכותרת Impresiones de Viaje .
את ספרו החשוב "הקדושים היהודים של רודוס וקוס" כתב בצרפתית בשנת 1947, ואת זיכרונותיו פרסם בקונגו הבלגית ב־1952. ב־1953 נפטר ברודזיה.
רשימת יהודי רודוס שנרצחו בידי הנאצים ב־1944
תיעוד השמות נעשה בידי העיתונאי וראש קהילת רודוס בעבר חיזקיה פרנקו וההיסטוריון אברהם גלנטה. הרשימה תוקנה ועודכנה בידי דוד גלנטה, בנו של אברהם גלנטה ששרד את אושוויץ.
לרשימת יהודי רודוס שנרצחו בידי הנאצים ב-1944 נא ללחוץ כאן>>
ארמון הגרנד מסטר, רודוס. צילום, אורי חן
על יהודי רודוס ומעפילי 'רים' ו'פנצ'ו'
*כל הזכויות שמורות לזהבה חן-טוריאל
מעניין וחשוב, תודה רבה. מרוחי
תודה רבה שאת לא רק חוקרת לעומק אלא גם משכילה אותנו . מאחלת לכולנו להינות מפרי עטך עוד הרבה שנים