מסכה והסתרה

"אנשים ללא מסכות הם חזיון נדיר," פ. מ. דוסטוייבסקי

כולנו עוטים מסכות וירטואליות בכל יום מחיינו: אנו עוטים מסכות כדי להסתיר רגשות, משתדלים להגן על יקירנו בכך שאנו מעלימים מהם תחושות של כאב, מצוקה ועצב. אנו עוטים מסכות דימיוניות שמחות ועליזות המסתירות את מצב הרוח האמיתי שלנו. עוטים בציבור מסכות וירטואליות המביעות שלווה ורוגע המסתירות את הסערה שבתוכנו ומוליכים לעיתים שולל אפילו את הקרובים לנו ביותר. יש שעוטים מסכת דמות אחרת ממה שהם באמת, ויש כאלה שעוטים את מסכת ליצן החבורה כדי להצחיק ולמצוא חן כשבעצם בתוכם פנימה הם מאוד בודדים.

בסרט "המסיכה" (The Mask) בכיכובו של ג'ים קארי מסופר על סטנלי, אדם מן השורה שמוצא מסיכת קסמים. כאשר סטנלי עוטה אותה, היא משתלטת עליו ומשנה את דמותו והתנהגותו באופן קיצוני.

מסכה בתרבויות שונות:

השימוש במסכה לצרכים טקסיים ופולחניים נעשה כבר בימים קדומים מאוד בכל התרבויות, כבר לפני כ-30,000 שנים. בני האדם השתמשו בהם גם כחלק מתלבושתם לצרכי הגנה, התקפה, הפחדה, הסוואה ולהסתרת רגשותיהם וחששותיהם בזמן צייד, בעת מלחמה, בתחרויות ספורט, באירועים ועוד. למסכה נקשרו כוחות מאגיים ומסתוריים.

מסכת האבן הקדומה ביותר והמתוארכת משנת 7000 לפני הספירה, התגלתה בחברון.

בסוסיא התגלתה מסכת ברונזה נדירה של האל פאן.

מסכות היו חלק מרכזי בפולחן האל דיוניסוס-אל היין באתונה ומשם גם נכנסו לעולם התאטרון.

מסכה והסתרה:

רבים מפרשים את שמה של אסתר המלכה כ"הסתר", מאחר שהסתירה את יהדותה ונאלצה לחיות תחת מסכה אמונתית אחרת שבחרה לעצמה כדי שתוכל למלא תפקיד כאשתו של אחשוורוש וכמלכת הממלכה העצומה שלו.

אנוסי ספרד ופורטוגל, עטו על עצמם מסכה נוצרית כלפי חוץ בעוד שבסתר, בתוך כתלי ביתם, המשיכו לנהוג מנהגים יהודיים. עבורם אסתר המלכה הייתה המודל שלהם לגבורה ואומץ והם אימצו אותה כקדושה וצמו לכבודה קרוב למועד חג הפורים היהודי. לקריאה נוספת על סנטה אסתריקה של האנוסים נא ללחוץ כאן>>

שורדי השואה, פצועי מלחמה, נפגעי טרואמה ורבים אחרים עוטים יום יום מסכות הישרדותיות כדי לחסוך מילדיהם ומסביבתם הקרובה את הסבל הרב שחוו בעבר.

היש צוהלת ושמחה, כמוני מסכה…

חג פורים הוא חג שמחה לילדים וליהודים, אך לא תמיד הדבר היה כך: במאה ה-14 נערך ברומא קרנבל בדומה לוונציה. הקרנבל התחיל תמיד במצעד יהודי העיר עטויים בגדים צהובים מטולאים ומסמורטטים לקול צחוקם ולעגם של ההמונים. בסיום הקרנבל הפשיטו את היהודים והכריחו אותם לרוץ ערומים ברחובות. מנהג זה הוחזר בימי כהונתו של האפיפיור פאולוס השני במאה ה-15.

במאות ה-18-19, רבני הגטו היהודי ברומא אולצו לצעוד ברחובות העיר כשהם לבושים בתלבושות של ליצנים, שעה שהקהל לעג להם והשליך לעברם חפצים, האבסורד  היה שהיהודים נאלצו גם לשלם מס מיוחד שיממן את הקרנבל.

בימים אלה כולנו עוטים מסכה רפואית להגנה מפני וירוס הקורונה. בזמן המגפה השחורה שהתחוללה בימי הביניים הרופאים עטו מסכות מפחידות עם אף ארוך שבקצהו הכניסו מיני בשמים שתפקידם היה, לחטא את נשימתו של המטפל בחולה, או במקרים אחרים היו כאלה שהאמינו שתפקיד המסכה להפחיד את השטן או מלאך המוות ולגרש את הרוחות הרעות.

תהלוכות אנטישמיות כיום בקרנבלים באירופה- תיוג דמות היהודי במסכות הקרנבל:

במהלך הקרנבל המפורסם של העיר באלסט בבלגיה ב-2019, הוצגו דמויות עם מסכות ענק של יהודים חרדים מחייכים כשהם סוחבים שקים של כסף על גבם.  למרות הביקורת הכלל עולמית, ב-23 בפברואר 2020, חזר הקרנבל על עצמו והפעם המארגנים הרחיקו לכת עוד יותר והציגו סצנה מתוך הסרט הקומי "בוראט" במהלכו החוגגים  חבשו מסיכה עם אף מלאכותי מעוקל ותחפושות שהשוו בין יהודים חרדים לבין חרקים.

באותו תאריך, התקיימו בשתי עיירות בספרד תהלוכות דומות, ובהן עשרות משתתפים שהתחפשו ליהודים ולנאצים, כשברקע נשמעו קולות רכבות. בתהלוכה שהתקיימה בבדאחוס, כ-300 קילומטר  ממערב למדריד, לבשו כמה מהמשתתפים תחפושת שהייתה בחלקה מדי אס-אס ובחלקה מדים של אסיר במחנה ריכוז, והחזיקו בידיהם שלטים עם הכיתוב "אותו דבר".

באפריל 2020, כפריים פולנים שהשתתפו בתהלוכת הפסחא הכו ושרפו בובה בדמות של יהודי חרדי.

מַסֵּכָה על פי האקדמיה ללשון:

מסכה היא כיסוי לפנים, למשל לצורך תחפושת. בתנ"ך משמשות במשמעות דומה מילים אחרות: "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו" (מלכים א כ, לח), "וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה" (שמות לד, לג). המילה מסכה לקוחה אף היא מן התנ"ך, אך שם משמעה אחר: תבנית יצוקה ממתכת – כגון עֵגֶל מַסֵּכָה, וגם כיסוי: "פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו כה, ז)

מקור המילה MASK כנראה במילה העברית מַסֵּכָה ( לעטות מסך על פני הפרצוף האמיתי), או מהמילה הערבית מאסאכה (שינוי).

במעמד קבלת לוחות הברית הראשונים בהר סיני, בושש משה רבנו לרדת והעם החל להראות סימני מרידה, כדי להרגיעם אהרון מצווה עליהם : ״פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי… וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה״ (שמות ל״ב, ב׳־ד׳).

התנ״ך מתייחס בחוסר סלחנות למסכות מאחר והן היו מזוהות עם עבודה זרה: ״אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ״ (שמות, ל"ד).

להרצאות קרובות:

• כל הזכויות שמורות למחברת זהבה חן-טוריאל

לרכישת ספרים "הבנקאית מנאפולי", "אגדה ספרדית" ו"הנשים של טרואל"
נא ללחוץ כאן>>