זהבה חן-טוריאל מחברת הספר "הבנקאית מנאפולי-סיפורה של בנבנידה אברבנאל", 2021
באפריל 2020, תכננתי להכין הרצאה על בנבנידה אברבנאל, בסדרת הרצאות שהייתה לי באותה עת במרכז למורשת יהדות שאלוניקי ויוון, אך הקורונה טרפה את הקלפים ולא הספקתי להרצות עליה בשל הסגר הראשון שנכפה עלינו. החלטתי שלאור המחקר המקיף שערכתי על בנבנידה, יהיה נכון לכתוב את סיפורה המיוחד והלא מוכר וניצלתי את זמן השהייה במרחב הסגור כדי לעשות זאת. לפני מספר חודשים יצא לאור ספרי "הבנקאית מנאפולי – סיפורה של בנבנידה אברבנאל."
כתבתי את הספר "הבנקאית מנאפולי" כסיפור בתוך סיפור. סיפור המסגרת מתרחש בשנות השמונים של המאה העשרים כשהגיבורה שלו היא ברכה אברבנאל, דור שני לשורדי שואה מסלוניקי ופירנצה שגדלה בבית של דוברי לאדינו אפוף סודות. עם מותו של אביה ובעקבות אהבה נכזבת היא יוצאת למסע לחיפוש אחר שורשיה המשפחתיים, שבסיסו בפירנצה, בה נחשף בפניה גם סיפורה של בנבנידה אברבנאל.
המשפט שאני שומעת באופן תכוף מאז שהספר יצא לאור, "בנבנידה אברבנאל… איך לא שמענו עליה?"
מסתבר שגם במאה ה-16 היו נשים פורצות דרך שקולן וסיפורן לא נשמע. על דונה גרסיה התחלנו לקרא בספרות בעיקר בשני העשורים האחרונים ומרגע שנכנסה לתודעה הציבורית כתבו עליה ספרים רבים בארץ ובחו"ל. מהמחקרים והספרים שנכתבו בשנים האחרונות על דונה גרסיה, למדתי שיש להסיר את האבק מעל התעודות ההיסטוריות ולהוציא מן הארכיונים את סיפוריהן של נשים נוספות, שנשמו, נאבקו, שרדו, הצילו והנהיגו כל אחת במרחב הגיאוגרפי, התרבותי וההיסטורי שלה. למרות מעמדן הנחות בחברה היהודית, המוסלמית או הנוצרית, הן גייסו את חוכמתן, קשריהן, מעמדן וכישוריהן כדי לשנות את המציאות המטרידה בה חיו היהודים והאנוסים שאיש לא חפץ בהם.
משפחת אברבנאל ממגורשי ספרד ופורטוגל, שפעה בגברים מפורסמים, חכמים, אנשי עסקים ממולחים, שרים, בנקאים ויועצים בכירים למלכים לפני ואחרי גירוש ספרד ב-1492. הם כתבו, כתבו עליהם, חקרו את כתביהם וסיפרו את סיפורם והם נכנסו לפנתיאון ההיסטורי הלאומי והעולמי.
בין כל חברי המשפחה, בלטה אישה אחת נדירה בכישוריה, בהשכלתה וביכולותיה שהודרה במידה רבה מן הסיפור ההיסטורי: בנבנידה אברבנאל.
בנבנידה לא נאלצה לשנות את שם משפחתה לאחר נישואיה מאחר ששם נעוריה היה אברבנאל. קשריה האמיצים עם בני משפחת אברבנאל המשיכו גם לאחר נישואיה ובמשך תקופות ארוכות רוב בני המשפחה המורחבת חיו בבית אחד או בבתים סמוכים באותה סביבת מגורים. בנבנידה או בספרדית ביינבנידה ( ברוכה הבאה), הייתה נכדתו של דון יהודה אברבנאל שר האוצר של פורטוגל, בת אחיו וכלתו של דון יצחק אברבנאל שהיה שר כספים בממלכת פורטוגל, בספרד ובממלכת נאפולי ופרשן תורני ידוע. בני דודיה ואחיו של בעלה שמואל, יהודה ליאון היבראו שהיה משורר ופרשן מוערך בזכות עצמו ואחיו יוסף אברבנאל התפרסמו בממלכות איטליה בזכות כישוריהם הרפואיים יוצאי הדופן ובשל למדנותם. האיש שלה, שמואל אברבנאל, בנו הצעיר של דון יצחק הנהיג את הקהילה היהודית בנאפולי ושימש כיועץ ובנקאי הדוכס כשלצידו רעייתו בנבנידה ממלאת תפקידים פוליטיים, דיפלומטיים, קהילתיים וחברתיים.
בנבנידה נודעה במקורות ההיסטוריים כבעלת קסם אישי וכריזמה, כאישה דתית ורוחנית שהאמינה במוטיב הגאולה, ממש כמו דודה דון יצחק אברבנאל. היא תמכה בדוד הראובני שהציג עצמו כשר צבא ממלכת חבור היהודית שלימים כונה משיח שקר. היא תמכה בו בכספים, בקשרים שהפעילה מול מנהיגים יהודים ומנהיגים נוצרים כדי לקדם את רעיונותיו המדיניים. דאגה לאכסנו בבתי משפחות יהודיות עשירות ברומא, ציידה אותו בלבוש הולם וייצוגי למעמדו (אדרת דמשקאית מפוארת) ובדגל עשרת הדיברות שתפרה במיוחד לפני פגישתו עם הקיסר קארל החמישי.
בנבנידה חייתה בתקופת הרנסנס הספרדי והאיטלקי וביתה שבנאפולי ואחר כך בפררה, היה מרכז תרבות לאנשי רוח נוצרים ויהודים שנפגשו וניהלו דיאלוג מכבד בין דתי. היא הקימה בית חולים לעניים בצמוד לביתה וייסדה קרן לנדונייה לבנות יתומות יהודיות, פדתה שבויים יהודים בממלכות איטליה וכאלה שנישבו על ידי שודדי ים. היא ניצלה את קשריה הטובים עם האפיפיור והדוכסים למתן אישורי שהייה ומגורים ליהודים ואנוסים שהגיעו למלכות איטליה מספרד, מפורטוגל ומארצות אחרות שלא איפשרו להם להתיישב בהן.
בנבנידה מילאה תפקיד של מחנכת, יועצת ובת לוויה לאלאונורה דה טולדו, בתו של דון פדרו אלברייז דה טולדו, דוכס נאפולי. הקשרים החמים בינה לבין אלאונורה המשיכו גם כשאלאונורה נישאה לקוזימו ה-1 מבית מדיצ'י והפכה לדוכסית פירנצה וטוסקנה. בנבנידה המשיכה להיות משמעותית לאלאונורה והיא התייחסה אליה באהבה, כבוד וכינתה אותה אמא.
כשאישה שמואל נפטר, ירשה בנבנידה את כל רכושו. הנדוניה שהביאה לנישואיהם הייתה ענקית: הון שאפשר לשמואל לקדם את עסקיו לאחר שרוב הונו של אביו, דון יצחק אברבנאל, הולאם בפורטוגל ואחר כך בספרד. הצוואה שהשאיר אחריו שמואל, חוללה סערה בעולם הרבני ולמחלוקת הלכתית בין רבני קונסטנטינופול לרבני איטליה, מאחר שלא היה מקובל שאישה תירש את בעלה אלא בנו הבכור. שמואל סמך על רעייתו שתשמור על האימפריה הכלכלית שייסדו שניהם בצוותא.
לאחר מותו של שמואל ולאחר שחלפו ימי האבל, המשיכה בנבנידה להרחיב את מפעלם המשותף וייסדה חמישה בנקים בפירנצה ובטוסקנה, בשיתוף פעולה עם הדוכס קוזימו הראשון לבית מדיצ'י.
בנבנידה הכירה היטב את המערכת הפוליטית הפנימית של ממלכות איטליה, את שאיפותיהם של השליטים וברגישותה הרבה הבינה את המתח הבין דתי שהיה קיים בין הנצרות ליהדות. קשרי האמון המיוחדים שהיו בינה לבין השליטים, הניעו אותה לנהוג בזהירות בכל הנוגע לכבודם של המלכים ואנשי הדת הנוצריים: מצד אחד האינקוויזיציה ריחפה מעל ראשיהם של האנוסים בממלכות איטליה, מצד שני קשריה המיוחדים עם דוכסי נאפולי, פירנצה ופררה אפשרו הכנסת אנוסים לממלכות אלה מבלי לבדוק בציציותיהם אם חזרו ליהדות ובלי לאפשר לכנסיה לפגוע בהם.
סוגיית "חרם אנקונה" המחישה את המתח הזה. אנקונה הייתה עיר נמל בשליטתו של האפיפיור. עד הכתרתו של האפיפיור פאולוס הרביעי, נהגו האפיפיורים במידה רבה של סובלנות ליהודים ולאנוסים שחיו בשטחה בשל המיסים והכספים הרבים שהוכנסו לכיסיהם על ידי הסוחרים והמלווים היהודים. עם עלייתו של פאולוס הרביעי השתנתה התמונה, והוא הטיל הגבלות על היהודים ודרש מהאינקוויזיציה לאסור את האנוסים ולהעלות אותם על המוקד. משפחת אברבנאל שהיו לה בנקים, בתי מסחר ואינטרסים כלכליים באנקונה ובערי הנמל הסמוכות לה, נפגעה קשות מהטלת החרם של דונה גרסיה נשיא על נמל אנקונה, כדי לאיים על האפיפיור שלא יבצע את זממו באנוסים.
החרם נכשל, האנוסים הועלו על המוקד והאפיפיור זעם והתחיל במסע הגבלות וגזירות אכזרי על היהודים שהיו בתחומי שלטונו ובממלכות איטליה האחרות. כתוצאה מהלחץ שהפעיל הוגבלו אשרות השהייה של היהודים וכשפג תוקפן לא חודשו, ספרי קודש נשרפו על ידי הכנסייה, הוקמו גטאות ליהודים במקומות בהם יכלו בעבר להתגורר בכל מקום שחפצו, האינקוויזיציה רדפה את האנוסים והענישה אותם בחומרה ויהודים רבים התנצרו מפחד. שוב מצאו עצמם היהודים ללא הגנה, ללא פרנסה וללא אפשרות להתגורר במקומות בהם כבר חיו שנים רבות.
בשל קשריה הטובים של בנבנידה עם הדוכסים בנאפולי, בפירנצה ובפררה העלימו אלה עין מצו האפיפיור והמשיכו להעניק חסות ומקלט לאנוסים עשירים בתחומי ממלכתם. עם מות בנבנידה הופסקו למעשה זיכיונות המגורים.
בנבנידה אברבנאל הסעירה את דמיונם של חוקרים, משוררים וסופרים במאות השש עשה והשבע עשרה שהזכירו, היללו ושיבחו את אופייה, אישיותה ופועלה בכתביהם. בולט ביניהם יהודה סומו, המחזאי העברי ממנטובה, שכתב מסמך פמיניסטי לדורו בשם "מגן נשים", המהלל והמשבח נשים משכילות וחכמות באיטליה וביניהן את בנבנידה השרית ואת בנותיה ליטיציאה וג'ויה.
מאז, כמעט ולא כתבו על בנבנידה וסיפורה נשכח. במשך תקופות ארוכות לא כתבו על נשים יהודיות ועל תפקידן המשמעותי בהיסטוריה היהודית. כולי תקווה שספרי "הבנקאית מנאפולי", הוא תיקון היסטורי שיעלה לקדמת הבמה את אחת הנשים היהודיות המשמעותיות, המשפיעות והאמיצות שחיה בתקופת הרנסנס ושהיא דמות מופת לחיקוי ולהשראה.
לפני כחודש התקיימה השקה מרגשת לספרי "הבנקאית מנאפולי" במרכז למורשת שאלוניקי ויוון, שגם תמכו בהוצאת הספר לאור. תודה ענקית לרוני ארניה ושרון סלע. תיעוד ותמונות מאירוע ההשקה בפייסבוק.
ראיון עם פרופסור רויטל רפאל ויונטה במסגרת סדרת "קראתי ספר" של מכון סלטי, אוניברסיטת בר-אילן
לרכישת הספר בביט: 0523639863
סיפור מעניין.
כל פעם מגלים דברים חדשים.
תודה זהבה.
הספר מעניין ומרשים מאד. מאיר תקופה לא מספיק מוכרת. מאד מעניין אותי לדעת איך ערכת את המחקר ואיך הגעת לידע המרשים