אתמול נחגג יום העצמאות היווני ברחבי יוון, החלטתי לשתף אתכם בחוויה שהייתה לנו במהלך התחקיר שקדם לכתיבת ספרי “הנשים של טרואל” שבו הקדשתי פרק משמעותי ליהדות רודוס.
יצאנו לטייל ברחבי האי רודוס בדיוק ביום העצמאות היווני אותו חוגגים תושבי רודוס כמו בשאר האיים היווניים ב- 25 מרץ. שכרנו רכב ליום אחד ויצאנו לדרך, ללא תכנון מוקדם לאן שתישא אותנו הרוח ואכן הגענו למקומות מופלאים.
לינדוס
הנסיעה ללינדוס ארכה 45 דקות, במהלכן חצינו את הפרברים של רודוס. הבתים כולם מסוידים ומתוחזקים היטב, התרשמנו שהמשבר הכלכלי ביוון פסח על רודוס. בצדי הרחובות, חנויות מותגים, אנשים לבושים היטב.
בלינדוס מתגוררים כאלף תושבים: הכפר הוכרז כאתר לשימור על ידי אונסק”ו והצבעים המסורתיים של לבן ותכלת משתקפים בבתים ובסמטאות. למרגלות הכפר, חופי רחצה מרהיבים במפרצונים קטנים בגווני טורקיז.
על פי עדויות הומרוס בספר אילאדה, רודוס שלחה תשע ספינות מלחמה במלחמת טרויה, שכולם יצאו כנראה מלינדוס. מיתוס זה מסביר שככל הנראה לינדוס הייתה בתקופה העתיקה העיר החזקה ביותר מכל הישובים היוונים.
במאה ה-7 לספירה, ישנן עדויות על סחר באזור לינדוס, כנראה שהיה נמל במקום בו עגנו ספינות מסחר.
העיר המבוצרת של לינדוס הנמצאת מעל הכפר, נבנתה במאה ה- 12 ונמצאים בה שרידי מקדשה של אתנה לינדיה.
הגענו לכפר שסמטאותיו צרות ונפתלות וחנינו בחניון במעלה הגבעה ממנה יורדים לכפר. השקט הפסטוראלי התחלף בהמולת אנשים שקבלה את פנינו בכיכר העיר. כל תושבי לינדוס נכחו בכיכר הכפר המשקיף לים הכחול. מהר מאוד מצאנו עצמנו משתתפים בחגיגת יום העצמאות היווני וחווים את המוסיקה וריקודי העם של המקומיים שלבשו בגדי חג מסורתיים. על כסאות בחזית הכיכר ישבו שני פטריארכים עטורים זקנים לבנים-עבותים כשבתווך ראש הכפר לבוש בחליפה ומנהל עמם שיחה ברומו של עולם. ברקע, במעלה ההר מעל הכפר הכחול נשקפה העיר העתיקה המבוצרת. שוטטנו בסמטאות הצרות הלבנות. רוב החנויות והמסעדות בשיפוצים לקראת תחילת עונת התיירות.
יום העצמאות הוא יום משמעותי לתושבי רודוס היוונים שחוו כיבושים רבים ושליטים זרים שונים במהלך היסטוריה ארוכה.
התושבים היהודים והיוונים היו במעמד ד’ימים ( בני חסות) באימפריה העות’מנית ששלטה במקום מהמאה ה-16. לטענתם של היוונים המקומיים, איתם שוחחנו, היהודים היו בני חסות מועדפים על השליטים העות’מאנים שהתירו להם להתגורר בתוך חומות עיר האבירים. ליוונים לא התירו לגור בתוך החומות הבטוחות של העיר, דבר שצרוב בתודעתם עד היום. לתחושת היוונים הם נשארו מחוץ לחומות במקומות מגוריהם והופקרו מבחינה ביטחונית לגורלם.
עם הכיבוש האיטלקי ב-1912, חויבו היוונים לשאת תעודות זהות איטלקיות וגם בתקופה זו הרגישו שהגדרת הלאומיות היוונית שלהם לא ממומשת, תחושה שהתגברה עם השלטון הפאשיסטי של מוסולני באי.
במלחמת העולם השנייה רודוס הייתה תחת הכיבוש הגרמני, לאחר תום המלחמה שלטו באי הבריטים עד שרודוס נמסרה לשליטת יוון ב- 1948.
המשכנו לכיוון הכפר הקטן לרנס, עיר תיירות השוקקת מסעדות וסועדים בני הכפרים היוונים המקומיים, שבאו לחגוג יחד עם משפחותיהם את יום העצמאות היווני.
בכביש פנימי, חצינו את היערות והגענו לנקודת תצפית המשקיפה על אגם שבתוכו עצים וצמחי מים, מסביב מטעי זיתים, יערות חורש טבעי של עצי אורן שחלקם נשרפו באחת השריפות הגדולות שהתחוללו באי.
אפולונה
עצרנו בכפר קטן שבמרכזו טברנה בשם Yiarenis Apollona Village , גם כאן כל הסועדים הם משפחות יווניות שבאו לחגוג את יום העצמאות היווני. אנחנו תיירים יחידים במסעדה. סוקרטס, בעל המקום פיתח עמנו שיחה ופינק אותנו על חשבון הבית בעוגות ביתיות שאפתה רעייתו, שישבה יחד עם ילדיהם ונכדיהם בשולחן סמוך לנו. כמובן שהאינטרקציה עם המשפחתית הייתה מידית, באווירה חמה וידידותית ושוחחנו שעה ארוכה עם כל בני המשפחה. החתן דובר האנגלית ספר לנו שהתיירים הישראלים שמכירים את המסעדה מגיעים אליה במיוחד בשל צלעות הכבש המפורסמות שלה.
המשכנו לנסוע בדרך קיצור, שאינה מוכרת לתיירים, בהדרכתו של סוקרטס, למנזר של Prophet Elias ( אליהו הנביא). הגענו למתחם שלמבנים מודרנים בסיגנון אנגלי, הנמצאים במעבה היער, כשלצדם מנזר הנביא. הסתבר שזהו מלון מפואר ובית קפה בשם Elafos Hotel שנבנה ב- 1929 על ידי האיטלקים. המקום כולו הינו שמורת טבע, עם מסלולי הליכה מסומנים , קצרים וארוכים עם נקודות תצפית יפות. בקיץ, מגיעות למקום קבוצות רבות של בני נוער ותלמידים, המשתתפים במחנות קיץ וקמפינג ביער העבות.
ירדנו בכביש צר ומתפתל מגובה ההר, מצד שמאל מטעים עם פריחה מדהימה סגולה- ורודה, מצד ימין מטעי זיתים עתיקים.
חצינו את Salakos , כפר קטן שבמרכזו בית קפה מקומי קטן, המשכנו לנסוע בדרך היין בהנאה רבה מהמטעים והכרמים שבצדי הדרך. ממשיכים לכיוון Kameiros , מצד שמאל שטחים עצומים של פרחי חרדל צהובים הממשיכים עד הים. הנוף בחודש מרץ מזכיר מאוד את מזג האוויר הישראלי ואת הפריחה בשלל גווניה.
הכפרים לאורך הים מטופחים מאוד, בחלקם בתים מאוד יפים עם חצרות ענק, הדרך משופעת בבתי מלון קטנים וגדולים. ככל שמתקרבים לעיר רודוס, הכפרים והעיירות צפופים יותר, הבתים הגדולים בסיגנון יותר איטלקי- קלאסי, עדות לתקופת השלטון האיטלקי באי.
את היום סיימנו ברודוס העתיקה שבתוך חומות עיר האבירים.
לקריאה על רודוס היהודית- יומן מסע נא ללחוץ כאן>>
- כל הזכויות שמורות למחברת זהבה חן-טוריאל
- צילום התמונות, אורי חן – כל הזכויות שמורות