כתבה, זהבה חן-טוריאל
"…הגעגועים ליופי, לזיכרונות, לעבר שלא היה, אולי אלה הסיבות שאני אוהבת היסטוריה: דרך הסיפור ההיסטורי אני חיה חיים של אחרים, תפארת שלא הייתה לי, הרפתקאות שלא קרו לי, מסירות נפש עד כלות שלא ניחנתי בה. חיי לא היו עשירים בהרפתקאות, בדרמות שוברות לב. ההיסטוריה היא שמאפשרת לי להפליג לעולמות נשגבים בהרבה." (אניטה שפירא)
כשהחלטתי לממש חלום ישן ולכתוב ספרים, היה ברור לי שאכתוב יצירות ספרותיות המתבססות על אירועים היסטוריים הקשורים לשורשי משפחתי. התמזל מזלי ויכולתי להשתמש בידע ובכלים שצברתי במהלך השנים כדי לחקור ביסודיות את התקופות שבהן החלטתי להתמקד בסיפוריי.
קורותיהם של מגורשי ואנוסי ספרד ופורטוגל ריתקו אותי תמיד, ניסיתי להבין כיצד במשך יותר מחמש מאות שנים הם הצליחו לייסד קהילות לאדינו תוססות במקומות רבים בעולם ושימרו את השפה והתרבות היהודית- ספרדית במדינות בהן התיישבו.
נשות הלאדינו חיו כמיעוט בתוך מיעוט בתפוצות, קולן לא נשמע מספיק, רבות מהן שהיו ראויות שיספרו את סיפורן, הודרו מהסיפור ההיסטורי. העדויות והסיפורים על הנשים הללו נמצאים במסמכים, בתעודות, בכתבים, בחיבורים ובספרים שנכתבו בידי אחרים, ביומני כרוניקאים מהמאות הקודמות ובארכיונים. למרבה הצער, הן אינן מוכרות לציבור הרחב.
בחרתי להשמיע את קולן של הנשים היהודיות מספרד, מפורטוגל ומקהילות הלאדינו בכתיבת רומנים היסטוריים. ידעתי שהתחקיר ההיסטורי ידרוש ממני מאמצים רבים וימשך זמן רב, אך הוא היה נחוץ כדי לנסות ולהנחיל את רוח התקופה.
כמה משפטים על רומן היסטורי
רומן היסטורי עלילתי הוא בדרך כלל פרי תחקיר מעמיק על אירועים היסטוריים בתקופה מסוימת ועל אורחות החיים שהיו נהוגים באותה תקופה, הנשזרים בתוך הסיפור העלילתי הדמיוני. מטרת המחבר/ת היא לעורר לחיים תקופה קדומה או רחוקה באופן מהנה, מעניין ומרתק, ליצור אמפתיה והזדהות עם גיבורי התקופה ועם גיבורי הסיפור ולתרום להבנה היסטורית של אותה תקופה על המחלוקות שהיו בה, הבדלי ההשקפות והתפיסות בקרב האוכלוסיות שחיו בה, הערכים שהנחו את החברה, חוקיה, הכללים והנורמות שלה, הקודים החברתיים והסמלים הגלויים והנסתרים שהיו בה.
ישנם לפחות שני סוגים של רומנים היסטוריים:
- רומנים שעלילתם נרקמת סביב אירועים אמיתיים שהתרחשו והדמויות המשתתפות בעלילה חלקן בדויות וחלקן אמיתיות.
- רומנים בדיוניים שעלילתם נרקמת סביב אירועים בדיוניים והדמויות המשתתפות הן כולן יצירת הדמיון של הכותב/ת.
חשיבותו של תחקיר
תחקיר מעמיק לקראת כתיבה של רומן היסטורי עלילתי אינו רק לימוד ואיסוף של מידע על אירועים שהתרחשו בתקופה הנחקרת, אלא הוא בוחן לעומק תחומי חיים שונים. רוח התקופה מכילה אלמנטים רבים: תיאורי מקום וטבע, ארכיטקטורה ואומנות, מוזיקה ושירה שנהגו להשמיע, ריקודים שנהגו לרקוד, כלי נגינה שניגנו בהם, סיגנונות לבוש, תסרוקות אופייניות פופולריות בקרב גברים ונשים, מראה חיצוני אופייני שהבדיל בין המעמדות, האוכל שנהגו לאכול, צורות בישול, חפצים שהשתמשו בהם, התמודדות עם מצב כלכלי מאתגר, מצב פוליטי ומשטר, אמונה דתית, טקסים, חגים ומועדים, עיתונות ותקשורת, השכלה ולימוד במסגרות חינוך פורמליות ובלתי־פורמליות, שפה וצורות דיבור אופייניות לתקופה, פתגמים וביטויים שגורים, ערכים ונורמות חברתיות, חיי היומיום, אהבות, מחלוקות, בגידות, יחסים בתוך המשפחה ובתוך הקהילה, יחסים בתוך המעמדות, מעמדם של הילדים והילדות באותה תקופה, מעמד האישה ומקומה בחיים הציבוריים ועוד.
סנכרון הזיכרון האישי עם הזיכרון הקולקטיבי ועם מסמכים ותעודות
כשכתבתי את הספר "הנשים של טרואל", המתאר את קורותיה של משפחתי מגירוש ספרד עד הקמת מדינת ישראל, נזכרתי בסיפור שסיפר לי אבי על סבא שלו אליקים בכור טוריאל, שהיה בעל אדמות וסוחר אמיד, ושבסוף המאה ה־19 נחטף בטורקיה יחד עם סוחרים יהודים נוספים בידי כנופיית פושעים שפעלה באזור. הכנופייה דרשה מהמשפחות כופר עצום. סבתו של אבי יחד עם המשפחות הובילו מהלכים חובקי עולם עד שהצליחו לפדות את יקיריהם ולחלצם מהגיהינום שבו נמצאו. הסיפור הזה עבר מדור לדור וכדי לאמת אותו עם מקורות נוספים ראיינתי צאצאים וצאצאיות של בני דורם של סבתי וסבי שהוריהם התגוררו באותו כפר ומהם שמעו על סיפור החטיפה. לסיפור ניתן תוקף היסטורי כשמצאתי הוכחה כתובה בעיתון "החבצלת" משנת 1883 שתיעד את סיפור החטיפה. על בסיס המקורות והממצאים העובדתיים כתבתי אפיזודה שלמה על התנאים שהיו במערה שבה הוסתרו, על העינויים שעברו החטופים, על תחושותיהם ודאגתם כמיעוט החי במדינה מוסלמית ועל תהיותיהם אם יהיה מישהו מהשלטונות שיגיע להציל אותם, על מאבק המשפחות לשחרורם, על המשא ומתן שהתנהל ועוד.
הספר נכתב לפני שש שנים, אך לנוכח האסון שפקד אותנו בישראל בשבעה באוקטובר, אנו למדים שגם אם הספר מתאר תקופה רחוקה, הסוגיות העולות בו הן אקטואליות ונוגעות במשמעותם של מושגים וערכים כמו: זהות, ביטחון, בית, מדינה, סולידריות חברתית, פדיון שבויים, קדושת החיים ועוד.
סיפור בתוך סיפור
אני סבורה שחשוב להקפיד ככל שניתן על האותנטיות של התקופה שבה עוסקים ברומן היסטורי. אחת הדרכים להתגבר על שיפוטיות, על ביקורת ועל הסקת מסקנות מתוך ראייה מערבית ומודרנית של המאה ה־21 היא לכתוב סיפור בתוך סיפור, כפי שעשיתי בכתיבת הרומן "הבנקאית מנאפולי", סיפור מעטפת עכשווי המוביל לסיפור העלילתי ההיסטורי. דרך אחרת היא לשזור את הסיפור העכשווי בתוך הסיפור ההיסטורי, באופן המאפשר בחינה של האירועים שאירעו מנקודת מבט השוואתית ועכשווית.
רומן היסטורי עלילתי ככלי לימודי להבנת תקופות בעבר – דוגמאות לפעילות קבוצתית לאחר קריאת הרומן ההיסטורי "הבנקאית מנאפולי:
אמנות:
אניולו ברונזינו היה צייר הבית של משפחת מדיצ'י בפירנצה, איטליה במאה השש-עשרה. אתרו את ציורי הדיוקן של אלאונורה דה טולדו. כיצד מכנים את התקופה? מה היה סיגנונו של אניולו ברונזינו בציורי הדיוקנאות שלו? מה היה מיוחד במראה החיצוני של אלאונורה? איזו תפיסה פוליטית ניסתה לשדר במראה שלה? מה הייתה תרומת בנבנידה אברבנאל בחינוכה והכשרתה של אלאונורה כדי להוביל תפיסה פוליטית זו.
ספרות:
מסתבר שגם במאה השש עשרה היו יהודים שכתבו ודברו עברית כשפת יום-יום. יהודה סומו היה מחזאי יהודי שכתב מחזה פמיניסטי בעברית שנקרא "מגן נשים" והעלה אותו כהצגה בתיאטרון העברי שלו במנטובה באיטליה באמצעות שחקנים יהודים דוברי עברית. אתרו את המחזה ונסו לחשוב איזה מסר מנסה יהודה סומו להעביר ואילו נשים הוא מציין במיוחד חוץ מבנבנידה אברבנאל?
היסטוריה:
בהפרש של כארבע מאות וחמישים שנים שנים מתוארות שתי תקופות טרגיות שחוו יהודי ספרד וצאצאיהם. למה הכוונה? השוו בין פעולותיהם של דון יצחק אברבנאל ובני משפחתו להצלת יהודים בספרד ובאיטליה לבין פעולותיו של הרב נתן קסוטו להצלת יהודים בפירנצה ובטוסקנה. אילו קהילות ממגורשי ספרד נכחדו בשואה? תנו לפחות דוגמה אחת מתוך הספר ומצאו שיר של יהודה פוליקר המתאר את חיסולה של קהילה זו על ידי הנאצים.
מגדר:
בנבנידה אברבנאל השתייכה לקבוצת מיעוט בתוך מיעוט שחיה בגולה, בתקופה שלנשים לא היה מעמד וזכויותיהן נקבעו על ידי הפטריארכיה. עם זאת, בזכות משפחתה המשכילה והעשירה בנבנידה קיבלה חינוך יוצא דופן. היא הייתה אישה משכילה, אשת חברה מוערכת בחצרות האצילים ואשת פיננסים מוכשרת. מדוע לדעתכם לא כתבו עליה עד עתה? מה הייתה התרומה המרכזית שלה לפיתוח הבנקאות באיטליה.
כלכלה, ממשל ודיפלומטיה:
דונה בנבנידה אברבנאל ודונה גרציה נשיא, שתי אלות-הון שהסתכסכו סביב פרשת "חרם אנקונה". בפרשיה זו, האינטרסים הכלכליים של שתיהן היו שונים. תארו את המחלוקת שהייתה ביניהן. את מי ניסתה לגייס דונה גרציה למאבקה ואת מי גייסה דונה בנבנידה לצידה? מה היו תוצאות המחלוקת ומה הייתה השפעתן על יהדות איטליה?
משפט:
בסיפור מתואר מאבק משפטי בין בנו הבכור מחוץ לנישואין של שמואל אברבנאל ובנה החורג של בנבנידה על הירושה שהשאיר אביו לבנבנידה, אילו טיעונים הועלו? מדוע הסוגיה הזו הפכה לסוגיית מחלוקת דתית ומשפטית בין רבני איטליה לרבני האימפריה העות'מנית? מה היו התוצאות של המאבק המשפטי?
תקשורת:
לבנבנידה היו קשרים טובים עם נשות האצילים בנאפולי, כיצד השתמשה בקשרים אלה כדי למנוע את גירוש היהודים שהיו תחת חסותה מנאפולי. איזו פעילות תרבותית מקרבת ומחברת הפעילה בנבנידה בביתה בנאפולי ובביתה בפרארה? כיצד תקשרה עם משיח השקר דוד הראובני?
יחסים בינלאומיים- פדיון שבויים
נכדו התינוק של דון יצחק אברבנאל נחטף על ידי מלך פורטוגל בשיתוף פעולה עם המלכים הספרדיים במטרה לאלץ את משפחתו של דון יצחק אברבנאל להתנצר. עד גיל 13 לפחות ידוע שהנכד (ששמו היה יצחק על שם סבו) שהה במנזר בפורטוגל. מה עשתה המשפחה לחלצו? אילו פעולות חובקות עולם נעשו? מה כתב על הפרשה אביו יהודה בשירו "תלונה על הזמן?" נסו לדמיין כיצד פדו את שביו לבסוף.
עלילה דמיונית השופכת אור על קהילות יהודיות עתיקות ושזורה באירועים היסטוריים
בחלק מהאפיזודות שכתבתי בספרי החדש "מאה של סודות", תיארתי בצל מלחמות העולם, הדיקטטורה והמצב הכלכלי בפורטוגל את נקודת מבטן של הנשים מקהילת האנוסים בכפרי סרה דה אשטרלה. סיפורה של משפחת אנוסים ממגורשי ספרד, המשמרת את מנהגיה העתיקים והייחודיים, ושומרת על זהותה האתנית בסביבתה הנוצרית הקתולית הקפדנית, בתהפוכות הפוליטיות והכלכליות של המאה העשרים.
הספר נכתב לפני השבעה באוקטובר אך הסוגיות המופיעות בו מאפשרות דיון אקטואלי, כמו הדאגה לחיילים בשדה הקרב, החרדה למצבם של השבויים ושל הפצועים, הסיבות למחאות אזרחיות, משמעותם של מושגים כמו בית, זהות, ביטחון אישי ולאומי, אחריות, עזרה הדדית ויחסי גומלין בין הדורות.
הקלאסיקה של הרומנים ההיסטוריים
רומנים היסטוריים שקראתי בתקופת לימודיי בתיכון הטמיעו בי את האהבה ואת הרצון ללמוד היסטוריה, השתוקקתי להיכנס לנעליהן של הדמויות ולדמיין שאני חיה בתקופה אחרת מרתקת, מסקרנת ומסתורית. מצאתי את עצמי קוראת בהם עשרות פעמים במהלך השנים. בין הספרים שהשאירו עלי רושם רב היו:
דזירה, מאת אנמרי סלינקו – פורסם ב־1951. הספר ערוך בצורת יומן אישי שנפתח בשנת 1794. ברנאדין איז'ני דזירה קלארי היתה בתו של סוחר משי ממרסיי וארוסתו של נפוליאון בונפרטה, ובהמשך נישאה למצביא ז'אן בפטיסט ברנדוט. מהסיפור הזה למדתי על המהפכה הצרפתית ועל שלטונו של נפוליאון יותר מכל שיעור היסטוריה.
חלף עם הרוח, מאת מרגרט מיטשל – פורסם ב־1936. עלילתו של הספר מתארת את סיפור אהבתם של רט באטלר – אופורטוניסט ציני וחובב נשים, וסקרלט אוהרה – צעירה יפה, מפונקת וחמת מזג. כתלמידת תיכון, הייתה זו הפעם הראשונה שנחשפתי לעמדתם של אנשי הדרום, אשר דגלו בעבדות במלחמת האזרחים האמריקנית.
אנה קארנינה, מאת לב ניקולייביץ' טולסטוי – פורסם ב־1877 כמעשה אומן, מספר את סיפורה הטרגי של אנה, שעזבה את בעלה ואת בנה הקטן למען אהבה ומשלמת על כך בחייה. חווית הקריאה הובילה אותי לדמיין את התקופה ולחוש שאני נמצאת בטרקלינים הזוהרים של החברה הגבוהה במוסקבה ובפטרבורג. מצד שני חוויתי את הבדלי המעמדות ואת חייהם של הכפריים במקומות הנידחים ביותר ברוסיה הצארית (היצירה נכתבה בשנים 1877-1873).
אילן שיינפלד כתב מספר רומנים היסטוריים מרתקים המדגישים את חשיבות התחקירים שנעשו לפני כתיבת כל רומן, והשופכים אור על תקופות רחוקות ובלתי מוכרות, ביניהם: הנזיר היהודי – סיפורו המרתק של פרנציסקוס מלדונדו דה סילבה מאנוסי ספרד, שנולד בסן מיגל שבצי'לה בימי האינקוויזיציה הספרדית, והועלה על המוקד בטקס הגדול ביותר מסוגו שהתקיים בעולם החדש בשנת 1639.
לסיכום
רומן היסטורי משול לכניסה למנהרת זמן, המוביל אותנו לחוות תקופה קדומה או רחוקה באופן מוחשי, מהנה ומעניין. הכרת הגיבורים האמיתיים של אותה תקופה הופכת אותם לאנושיים וממשיים ומאפשרת ביטוי ריגשי של ביקורת כלפיהם או הזדהות ואמפטיה. חוויית הקריאה מסייעת לזכור טוב יותר תהליכים, תאריכים, מאורעות ואישים, ומעוררת את דמיוננו. הניתוח הספרותי חשוב ויכול אף הוא לתרום לדיון מעמיק על סוגיות מעניינות, ערכיות ואקטואליות שמעסיקות את כולנו.
קריאה וניתוח של רומנים היסטוריים עלילתיים תורמת לפיתוח חשיבה יצירתית, לחיזוק ערכים אישיים ולאומיים במרחב הגלובלי והמקומי, מחזקת את זהותם של הפרטים ואת מקומם בחברה ובהיסטוריה המשפחתית והלאומית, וכפי שאמר יגאל אלון, "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל."