כתבה, זהבה חן-טוריאל
צילם, אורי חן
בעקבות גירוש יהודי ספרד ב- 1492 , נמלטו רבים מיהודי ספרד לפורטוגל השכנה מתוך תקווה שימצאו בה מקלט ואולי גם קיוו שהשלטון בספרד יתעשת ויאפשר להם לחזור בחזרה לספרד. חלקם התיישבו בכפרים קטנים ומבודדים על גבול ספרד פורטוגל, מנותקים במשך מאות שנים מהמתרחש בעולם. אפילו האינקוויזיציה שהתחילה לפעול במלוא הכוח כשלושים שנים לאחר ההמרה הגדולה של 1497בפורטוגל, התקשתה להגיע לחקירות אינטנסיביות לכפרים אלה בשל תנאי השטח הקשים.
האינקוויזיציה הספרדית בוטלה סופית בשנת 1834, האינקוויזיציה הפורטוגלית בוטלה בשנת 1821. מצמרר לחשוב על כך שעד המאה התשע עשרה האינקוויזיציה רדפה באכזריות כל מומר שנחשד בקיום מנהגים יהודיים.
טקס אוטו דה פה , המוזיאון היהודי בבלמונטה
אי אפשר לדעת כמה פורטוגלים ממוצא יהודי חיים בפורטוגל ולכמה יש זיקה ליהדות. יש המצביעים על 30% או על 40% ויש כאלה שטוענים שהאחוזים גבוהים יותר ושבעיירות רבות ברחבי פורטוגל עדיין יש אנוסים שממשיכים לנהוג מנהגים יהודיים בסתר מחשש שיתנכלו להם.
הג’ודרייה בגוארדה, פורטוגל
כשתכננתי את הביקור שלי בפורטוגל, חיפשתי מדריך מקומי שיוכל לשפוך אור על חיי האנוסים בתקופות המוקדמות ולמזלי הרב פגשתי באריה חושואל , אדם מקסים וחברותי, שליווה אותנו במשך יומיים במסירות רבה בכפרי האנוסים וחשף בפנינו סיפורים ומנהגים לא מוכרים של יהודי פורטוגל המומרים, שחיו בצל האינקוויזיציה.
חדר זיכרון מצמרר במוזיאון היהודי בטרנקוזו ובו רשימות אנוסים שהועלו על המוקד או שנטבחו בדרך אחרת , אחרי חקירות ועינויי האינקוויזיציה.
המסע בעקבות היהודים יחד עם אריה, חוויה מיוחדת. חשנו שאנו נמצאים בסמינר לימודי-חווייתי מרתק, כאשר בכל פינה הסתתרה לה הפתעה מרגשת שהוסיפה עוד חתיכת פאזל לסיפור היהודי בפורטוגל., המחויבות של אריה להעברת הידע למטיילים היא טוטאלית ויש לו הרבה מה להעניק. בתוכנית שלי הייתה רשימה ארוכה של כפרים שהיו בהם חיים יהודיים ובהם רציתי לבקר והצטערתי שלא היו לנו מספיק ימים עם אריה. כולי תקווה שנגיע בקרוב שוב לפורטוגל להשלים את שאר המסע בהדרכתו.
אריה עלה מברזיל לישראל וכאן הכיר את דניאלה, בת למשפחה יהודית מבלמונטה. הם נישאו והקימו משפחה ובשלוש שנים האחרונות מתגוררים בבלמונטה. אריה מדריך קבוצות מישראל ומהעולם וחושף בפניהם את עולמם של האנוסים שבחרו להחזיק בזהותם היהודית בסתר במשך מאות בשנים. הוא שואף למנף את התיעוד והזיכרון בפיסת ארץ זו שכמעט בכל אחד מכפריה יש סיפור יהודי. יש לאריה ידע עצום ומרשים בהיסטוריה של פורטוגל, בתרבותה, בארכיאולוגיה ובגיאוגרפיה שלה ובעיקר ידען בכל הקשור להיסטוריה היהודית הפורטוגלית. סיפור חייו של אריה, בחירותיו, עלייתו לישראל והחיים שלו בפורטוגל מסקרנים ומרתקים וניתן לכתוב עליו ספר מרתק.
“אל תכתבי עלי,” אמר אריה בצניעות. “תכתבי על הנשים האמיצות הללו שסיכנו את עצמן ואת משפחתן כדי לשמור על זהותן ואמונתן.”
ואכן, אריה מתמקד בהדרכתו ובסיפוריו במנהיגות הנשית, מנהיגותן של האנוסות הפורטוגליות שיצרו שיטה משלהן של “שרשרת מסירה” מאם לבת, שיטה שתפקדה בסתר כ”רשת חברתית” שלא הייתה מביישת רשתות חברתיות דיגיטליות מודרניות. “הרשת החברתית” הזו שמרה על קשר בין האנוסים, אפשרה במקומות מסוימים קיומם של תפילות וטקסים במחתרת ונישואין בתוך הקהילה הנסתרת. “הרשת החברתית” הייתה יעילה ביכולתם של חבריה וחברותיה להזהיר את בני ובנות הקהילה מפני מלשינים ובעיקר מפני הגעת נציגי האינקוויזיציה לכפר או לעיירה כדי לחקור אותם, כדי שיוכלו להימלט בזמן.
אישה עורכת טקס יהודי, מוזיאון בלמונטה, פורטוגל
ה”רשת החברתית” הזו פעלה במשך יותר מחמש מאות שנה בספרד, בפורטוגל, בקהילות האנוסים הספרדים והפורטוגלים באירופה ובעולם החדש וסייעה לשמירת זיקתם ליהדות במנהגים שהעבירו בעל פה מדור לדור. בזכות אריה נתוודענו לסיפוריהן של נשים יהודיות מופלאות בפורטוגל, לתפקידי המנהיגות שמלאו במשפחה ובקהילה שחיה במחתרת, לאורח חייהן, למנהגיהן ולשמירת הזהות המיוחדת שלהן ושל משפחתן.
בת למשפחת אנוסי בלמונטה מדגימה לנו את השימוש בכלי קיבול ממתכת ששימש כנר שבת ואותו היו תולים כחלק ממתקן תאורה שירד מהתקרה כדי להטעות את האינקוויזציה. הנשים היו שוזרות את הפתילות מחוטי כותנה לבנותיהן. הפתילות שבתמונה הוכנו לפני ארבעים שנים והעברו מדור לדור.
רבות מהנשים הללו הפכו להיות מנהיגות דתיות: הן התפללו ולימדו את בנותיהן תפילות אלו, עסקו בשחיטה כשרה ולפעמים גם במילה, טיהרו את המתים, ערכו את טקסי הנישואין ועוד.
משפחת אנוסים, המוזיאון היהודי בבלמונטה
תיקי האינקוויזיציה מעידים על תפקידן המנהיגותי של נשות האנוסים ומתוך מסמכי החקירה ניתן ללמוד על המנהגים, הטקסים והתפילות. הם התיעוד הכתוב היחידי מאותה תקופה מאחר שהאנוסים והאנוסות לא החזיקו ספרי קודש מהם יכלו ללמוד, אלא הידע מתוך הזיכרון עבר מפיה של האישה לאוזנה של בתה.
חלק מקהילות האנוסים בפורטוגל התגלו במהלך מלחמת העולם הראשונה, על ידי שמואל שוורץ מהנדס מכרות יהודי מפולין ,שהגיע לפורטוגל לצורך עבודה, אך משלא יכול היה לצאת את פורטוגל בזמן המלחמה, סייר בכפריה וחשף את סיפורם של האנוסים. במהלך שהייתו ניסה לגלות אתרים יהודיים וקהילות של אנוסים ואף רכש את בית הכנסת העתיק בטומאר על שם האסטרונום היהודי אברהם זכות. על פעילותו וגילויו בפורטוגל ארחיב בכתבה נפרדת.
בית הכנסת בטומאר ע”ש אברהם זכות האסטרונום היהודי. את בית הכנסת רכש שמואל שוורץ והחזירו לקהילה היהודית
מסתבר שהשמועה על דבר קיומם של האנוסים בפורטוגל, התחילה לשאת כנפיים כבר במלחמת העולם הראשונה כשחיילים פורטוגלים מבני האנוסים פגשו לראשונה חיילים בריטים וצרפתים יהודים שערכו טקסים יהודיים בגלוי. המפגש הזה טילטל אותם, אך לאור המצב הפוליטי בפורטוגל המשיכו האנוסים לחיות בסתר גם אחרי שהבינו שיש יהודים כמעט כמותם בעולם. אחד האנשים הללו היה קצין בצבא פורטוגל – ארתור קרלוש דה בארוש באשטו שהיה בעצמו בן למשפחת אנוסים שנטל על עצמו משימה לאומית ויצא לאתר ולהשיב אנוסים לחיק היהדות.
טרנקוזו, פורטוגל
חוקי הגזע והאנטישמיות בגרמניה של שנות השלושים, הניעו יהודים רבים לחפש דרך מילוט מאירופה גם דרך פורטוגל. המפגש בין מהגרים יהודים לבין אנוסים פורטוגלים הביא לתיעוד נוסף של מנהגיהם של “היהודים בסתר” ואת המידע והסיפורים התחילו להפיץ מחוץ לגבולות פורטוגל.
גוארדה, פורטוגל
בשנת 1938, לדוגמה, לאחר ביקור בספרד, הרצה הרב ש. אסף בפני שוחרי אוניברסיטת תל אביב על מנהגי הדת של אנוסי ספרד ( הארץ, 5/5/1938)
“בימי צום היו ההורים רגילים להוליך את בניהם הקטנים למקומות טיול בשדות ובגנים, והיו מספרים באוזניהם כל מיני סיפורים ואגדות כדי להרחיק דעתם מן האוכל…”
חג הסוכות,לטענתו, נשתכח לגמרי מן האנוסים, אבל את יום הכיפורים שמרו מכל משמר כדי להטעות את נציגי האינקוויזיציה היו צמים יום לפני או יום אחרי יום כיפור.
בהרצאתו ציין שאחד המקורות לידיעת היהדות הייתה האינקוויזיציה עצמה. מעת לעת הייתה מפרסמת פקודות בהם נמנו מנהגים שונים של יהודים בהסתמך על חקירותיהם.
תיאור זה של יום הצום והצעדה בשדות תואם בדיוק רב את תיאוריו של אריה חושואל על מנהגי קהילת האנוסים בבלמונטה. בחלק מהמסלול הזה בשדה התהלכנו כאשר אריה מספר את הסיפורים והאגדות שסיפרו בעבר ההורים לילדים.
לפני כשנתיים יזמה קאסה ביינסאי הרבור, סגנית הקונסול הישראלית במיאמי, מפגש וובינר, בו לקחתי חלק יחד עם ג’ני מילגרום צאצאית למשפחת אנוסים מקובה שחזרו ליהדותם. ג’ני חיה במיאמי ומבקרת לעיתים תכופות בישראל .
המפגש היה מרתק, הוובינר עסק בשתי משפחות שנמלטו מספרד בעל כורחן כשכל משפחה נעה במסלול אחר. המשפחה שלי שמרה על יהדותה וחיה בקהילות הלאדינו ביוון ובטורקיה ואילו משפחתה של ג’ני הגיעה מספרד לאיים הקריביים ולקובה (רק נוצרים יכלו להגיע לעולם החדש). משפחתה של ג’ני המשיכה לשמור על יהדותה בסתר כשהנשים ממלאות תפקיד משמעותי בשמירה ובהעברת מנהגי היהדות בין הנשים. לבסוף, משפחתה של ג’ני חזרה בגלוי ליהדות וג’ני נטלה על עצמה משימת שימור המנהגים של אימהותיה הקדמוניות וחקרה דורות רבים של נשים במשפחתה. היא אספה במשך שנים רבות עדויות, סיפורים ומתכונים והוציאה לאור ספרים רבים שכתבה בנושא זה, ספרים שהם נכנס היסטורי ותרבותי.
פסטליקוס בסיגנון ספרדי בעיירה טרואל, ספרד
הגירסה הפורטוגלית (בתוספת וניל) לסוטלץ של קהילות הלאדינו ממגורשי ואנוסי ספרד ופורטוגל
התמודדות האנוסים עם חיי היום יום תחת הכפייה והאימה הנוצרית, מסקרנים אותי מאוד וכל יום אני לומדת משהו חדש על חייהם ובעיקר על חיי הנשים שגילו מנהיגות באחת התקופות האפלות של ההיסטוריה היהודית. המחלוקות בין ההיסטוריונים אם היו אלה יהודים בסתר או סוג של כת נוצרית שאחזה במנהגים ספורים יהודים, אינה רלוונטית לטעמי. עצם העובדה שאנשים אלה סיכנו את חייהם כדי לאחוז באמונתם במהלך תקופה של יותר מחמש מאות שנים, מצביעה על נחישותם לשמור על זהותם האתנית והם עשו כל שביכולתם כדי להעביר את המסורות הללו מדור לדור.
להלן מספר איזכורים בכתביי על האנוסות:
על מנהג יום הכיפורים, מתוך הספר “הנשים של טרואל” עמוד 85
“ביום הכיפורים סבתא שרה נהגה לבקש מחילה וכפרה על החטא של המרת הדת, שחטאה המשפחה מתוך כפייה. היא סיפרה להם שהם מעולם לא נטשו את אמונתם, גם לאחר שנכפתה עליהם ההמרה. בחיי היומיום הם התקשו לנהל את חייהם כיהודים בסתר: הם הלכו בכל יום ראשון לכנסייה באלבארסין, אך התפילות שמלמלו בשקט וכמעט לליבם, היו תפילות יהודיות. במקום לציין את שם האב הבן ורוח הקודש, הם מלמלו אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. כשניתן להם לטעום מלחם הקודש הם נשאו בליבם את ברכת המוציא לחם מן הארץ. כשהיו מגיעים למיסת הכומר בכנסייה, קיללו בליבם את הנוצרים, את הנצרות ואת הבוגד היהודי ישוע.
הם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שהאינקוויזיציה תזמן גם אותם לחקירה. הם חיו חיים חצויים כאנוסים והתקשו מאוד לשמור בסוד את זהותם האמיתית מפני ילדיהם.”
בספר ה”נשים של טרואל” אני מספרת על תפקידן ותרומתן של הנערות ממשפחות האנוסים הפורטוגלים לפיתוח תעשיית השוקולד בביון ועל הירתמות הקהילה היהודית המקומית בקליטתן, בהגנה עליהן ובדאגה לעתידן.
העיירה אלבארסין, מחוז טרואל, ספרד
ההתייחסות לחייהם החצויים של האנוסים מופיעה גם בספר “הבנקאית מנאפולי- סיפורה של בנבנידה אברבנאל” עמוד 237
“האנוסות בפורטוגל חיו באימה תמידית מפני האינקוויזיציה ושיוועו לתקווה וגאולה. אנחנו יודעים היום שאנוסות רבות העבירו לבנותיהן בסתר את מנהגי היהדות.”
ככל הנראה אחת מבנותיה של בנבנידה נישאה לאציל פורטוגלי, התנצרה והמשיכה לנהוג מנהגי יהדות בסתר. יש לזכור שעל אדם שהתנצר נאסר להיות בקשר עם בני משפחה יהודים כדי שלא ישפיעו עליו לחזור ליהדות. בתה של בנבנידה ככל הנראה המשיכה לשמור על קשר עם משפחתה ויש הטוענים שלבקשת אימה, השתמשה בקשריה עם בית המלוכה הפורטוגלי כדי שייאותו לקבל את דוד הראובני (משיח השקר) לפגישה.
ליסבון, פורטוגל
אין ספק שהאנוסה המפורסמת מכולן היא דונה גרציה. להלן סקירה שכתבתי באתר סימנייה על ספרו של גיורא ברק: גרציה מליסבון.
על דונה גרציה, אלת ההון האנוסה מפורטוגל, שהשאירה את חותמה במאה השש עשרה בכל העולם הנוצרי ובאימפריה העות’מאנית, נכתב לא מעט, היא פרצה לתודעת הציבור הכללי בישראל בשני העשורים האחרונים בספרים שנכתבו אודותיה.
גיורא ברק נטל על עצמו אתגר גדול וכתב את סיפורה מחדש וייחודי באופן זורם, ציורי ומרתק, כאילו נכח כצופה באותה תקופה ותיאר את המראות והסצנות התקופתיות באמינות רבה. רק אדם כמו ברק מסוגל לעשות זאת לאחר שהוא דואג במשך שנים לקרב ולהחזיר את צאצאי אנוסי ספרד ופורטוגל לעם ישראל במסגרת פעילותו כמנכ”ל עמותת “הלפיד שבלב”. הוא מכיר את סיפוריהם מקרוב, את מצוקותיהם וחיבוטי נפשם בקשר לזהותם ואת אורחות חייהם ומנהגיהם שעברו מדור לדור במשך כמעט שש מאות שנים.
הפרקים הראשונים מרתקים במיוחד מאחר שהם מתארים באופן מוחשי ומרתק את המנהגים והטקסים הייחודיים של אנוסי פורטוגל. קשה לתפוס שאנוסי האליטה הפורטוגלית ניהלו חיים כפולים והמשיכו לנהל באופן מאורגן חיים יהודים מלאים בסתר, כשהם מסכנים את הונם ומעמדם.
גרציה הילדה עוברת משבר זהות, כילדה היא מתחנכת כנוצרייה בגיל בת – מצווה נודע לה שבעצם כל חייה היו שקר. היא מספיק אינטליגנטית ובעלת חוסן נפשי יוצא דופן כדי להתגבר על המשבר הזה מתוך הבנה שזהו גורלה וזהו גורל עמה. ברגע שהיא השלימה עם עובדת יהדותה היא פועלת ללא לאות להצלת אנוסים שהאינקוויזיציה רודפת אחריהם בממלכות אירופה. גרציה משקיעה מאמצים דיפלומטים ומקציבה הון גדול לפידיונם וחירותם.
ברק מצליח להיכנס לנבכי נפשה של דונה גרציה, לתאר את תחושותיה, רגשותיה, מאבקי הנפש שלה, הוא משרטט מעשה אומן את אישיותה, את עוצמתה הנשית ועצמאותה מעוררת ההתפעלות ככל שהיא מתבגרת.
דונה גרציה נרדפת בעולם הנוצרי שתאב את הונה, באימפריה העות’מאנית היא זוכה ליחס יוצא דופן מהסולטאן שפותח בפניה את שערי ממלכתו לפעילות כלכלית, מדינית ודתית.
כשקראתי את הספר, חשתי שאני בתוך סרט תקופתי. ספר שהוא רומן היסטורי על אישה פורצת דרך בתקופה שלנשים לא היה מעמד אזרחי ולמרות זאת היא הצליחה לפרוץ את כל הגבולות והכבלים המסורתיים. ספר חשוב ומומלץ.
המסע שלי לפורטוגל, שיא נוסף ומרגש בתחקיר מתמשך שלי אודות האנוסות היהודיות מספרד ופורטוגל. בתקווה שבסוף התהליך יצא גם ספר. זו ההזדמנות להודות שוב לאריה חושואל על תרומתו , אם אתם מגיעים לפורטוגל תשלחו לו ווטסאפ ותאמו איתו סיור. חוויה מובטחת.
טלפון של אריה חושואל: 351928030970+
לקריאה נוספת– על מנהיגותן של הנשים בעולם האנוסים באתר רגעים הסטורים, לחצו על הקישור>>
לקריאה נוספת-המנהגים חשפו: אני בת למשפחת אנוסים/ סיפורה של שרה ישראל
לקריאה נוספת- הפסיכולוגית הפורטוגלית שגילתה שהיא צאצאית אנוסים>>
לקריאה נוספת בבלוג שלי-היו גם פיראטים יהודים, נא ללחוץ כאן>>
לקריאת סיפור בבלוג שלי- סנטה אסתריקה של האנוסים, נא ללחוץ כאן>>
לקריאת סיפור בבלוג שלי- אנוסים ממזרח וממערב, נא ללחוץ כאן>>
שנה טובה ומתוקה, מלאה בבריאות ובטוב. שנת יצירה, שלווה ורוגע! שנת אחדות ואחווה!
נשמע מרתק!
בהחלט ננסה להגיע לפורטוגל מתישהו ולחוות ביקור כזה, למרות שבלי נוכחותך זה כמובן יהיה פחות מדהים.
מעניין ומרתק כרגיל!