אלינה – מחלקת המים מהאי סימי

כתבה, זהבה חן-טוריאל

שנת 2022 בפתח וזו ההזדמנות לאחל לכולכם שנה אזרחית טובה, מלאה בבריאות ובאושר, באחווה וחברות. מייחלת שהקורונה תתפוגג לה ותיעלם מחיינו. אנו בהחלט לא נתגעגע אליה.

ביקרתי באי סימי מספר פעמים לפני שפרצה מגפת הקורונה והמקום כבש אותי ביופיו המיוחד. על אף חיפושי במקורות היסטורים רבים, לא הצלחתי למצוא עדויות או ממצאים ממשיים לקיום קהילה יהודית בסימי. זאת בשונה מהאיים רודוס וקוס בהן שכנו קהילות לאדינו מפוארות עוד לפני גירוש ספרד. יחד עם זאת, היהודים והיוונים סבלו מאוד במלחמת העולם השנייה וחשוב לציין את מאבקם של חיילי יוון לצד בריטניה בשיחרור האי סימי ואיי הדודקאנס שבים האיגאי מידי הגרמנים.

מצרפת סיפור שמקום התרחשותו באי סימי שבאיי הדודקאנס בשנות השישים של המאה העשרים.

את התמונות הנציח במצלמתו אורי.

אלינה מחלקת המים מסימי/ זהבה חן-טוריאל

"הבט בה, היא נראית כאילו בתו של פוסידון בכבודה ובעצמה עולה ממצולות הים," לחש דימיטריוס הקשיש באוזנו של אליסוס, חברו משכבר הימים, ופרש את זרועותיו לעבר הצעירה שעגנה עם סירתה קרוב אליהם, "אלינה יקרה, את המושיעה שלנו."

גם בסרבל הדייגים האפור והמגושם, אלינה נראתה כמו השחקניות היווניות היפות שעיטרו את שערי המגזינים שדימיטריוס אהב לקרא ולהתעדכן מהם בחדשות מן האיים הרחוקים . אלינה עלתה על המזח וניערה את שערותיה השחורות הארוכות שהיו רטובות מזרזיפי הגשם שירדו עם בוקר והרטיבו אותה. היא קשרה במיומנות רבה את חבל הסירה לעמוד הרציף, עלתה על המשטח המרוצף כשבידיה שני מיכלי מים גדולים והתקרבה בחיוך אל השניים שישבו סביב שולחן קטן מתחת לעץ הדולב בכיכר בכפר.

"אלה המים שלכם," הניחה בכבדות את המיכלים לצד הבוזוקי של דימיטריוס, ניגשה לכל אחד מהם ונשקה למצחם.

"שבי איתנו אלינה, נוחי לרגע לפני ההמולה, שתי קצת קפה שהכנתי," דימיטריוס מזג מבקבוק מתכת קפה מהביל וריחני לכוסית קטנה מזכוכית.

אלינה פלטה אנחת רווחה והתיישבה לצידם, לוגמת במהירות את הנוזל החם השחור, "הפעם, הגלים היו גבוהים מדי לחתירה! " התנצלה כשבלבה רגשות אשם על עייפותה. החתירה בסירה פעמיים בשבוע מסימי לרודוס ובחזרה התישה אותה, אולם אלינה לא התלוננה, הפרנסה הייתה טובה והיא יכלה לעזור לאמה לאחר שאביה עבר מן העולם.

חלון הקומה השנייה של בית קטן צבוע כתום, ליד עץ הדולב, נפתח לרווחה ודמות אישה נראתה רוכנת דרכו כמחפשת אחר דבר מה, "אלינה זו את? הגעת?" שאלה בקול.

"איזו אימא דאגנית את! הילדה האמיצה שלך הגיעה ועוד מעט תסיים את החלוקה ותעלה אלייך," הקניט אותה דימיטריוס בקול הבס שלו, "תהיי סבלנית! עכשיו היא יושבת ושותה איתנו קפה."

דימיוטריוס, נגן הבוזוקי של הכפר, היה בן דודו של אביה של אלינה שהיה מחלק המים של הכפר. בנעוריהם היו צוללים ללא ציוד צלילה ושולים את ספוגי הים מהמעמקים. הצלילה המסוכנת קרבה בין השניים ודימיטריוס  הפך לסנדקה של אלינה.

כשנולדה אלינה, נשבע אביה של אלינה לרעייתו להפסיק את הצלילה המסוכנת. הוא קנה סירה והתחיל לדוג, אך התחרות בין הדייגים הייתה גדולה. כשהבין אביה שלא יוכל להשתכר מספיק למחייתה של משפחתו החליט לשנות את יעוד סירת הדייג להובלת מים. המים בסימי היו כל כך מזוהמים עד שאביה נאלץ כמו מחלקי מים אחרים לשוט בסירתו לרודוס ולהביא משם לתושבים מי שתייה זכים וטהורים, תמורתם קיבל תשלום נאה שאיפשר למשפחתו לחיות בכבוד. אלינה ירשה את סירתו והמשיכה את עיסוקו.

"האם שמעת את החדשות האחרונות?" דימיטריוס הביט לתוך עיניה וניסה להבין אם תהיה מאוכזבת מהידיעות החדשות שהגיעו לאי.

"אתה מתכוון לתרומה?" רכנה לעומתו, מנסה לשמוע את דבריו שנבלעו בקול ההמון שהתחיל להגיע לכיוון הרציף כדי לאסוף את מיכלי המים מסירתה של אלינה.

"הידיעות הללו הגיעו כבר לרודוס, אבל אשמח לשמוע ממך את כל הפרטים לאחר שאחלק להם את המים," הצביעה על שיירת הא-נשים שצעדה לכיוון סירתה.

"אנחנו נהיה כאן עד שתסיימי ובינתיים אעניק להם הופעה חינם," צחק דימיטריוס ולקול צהלת הקהל התחיל לפרוט נעימה יוונית מוכרת על מיתרי הבוזוקי שלו.

לאחר שעה קלה, חזרה אלינה לעץ הדולב לאחר שסיימה את חלוקת המים ונטלה לעצמה עוד כוס קפה וממנה לגמה בשקיקה, "אולי הקפה יעזור לי לשמור על ערנות," גיחכה בקול והתיישבה לצידם, "אתם יודעים מי התורם?"

"השמועה מספרת שהאיש יווני, אך מעדיף להשאר בעילום שם. אולי הוא אחד מבני סימי שהתעשרו?מספרים עליו שתרם את הכסף למפעל ההתפלה באמצעות שירות הכנסיה העולמי שפועל מאמריקה," סיפק אליסוס את המידע ודימיטריוס הנהנן בראשו להסכמה.

"ברודוס מספרים שאת המפעל יקימו קרוב לים והוא יפעל בעזרת קרני השמש, הדבר באמת מאוד חדשני," מבטה המהורהר של אלינה, הדאיג את שני הקשישים שחששו שבעקבות השינוי הטכנולוגי, לאלינה לא תהיה פרנסה והיא תחליט, כמו צעירים רבים מבני האי לעזוב וחפש את מזלה במקום אחר.

"מה תעשי אלינה?" ידו של דימטריוס רעדה כשאחז בידה.

אלינה הבחינה במבטם המודאג, ניחשה את מחשבותיהם וצחקה בקול, "אל תדאגו יקיריי, אני לא אברח מכאן. מפעל ההתפלה בסימי יהיה מעולה, אנשים לא יצטרכו לדאוג לבריאותם ואני בטוחה שתיירים רבים יתחילו להגיע לכאן ללא חשש שיחלו.  החלטתי לנצל את ההזדמנות ולפתוח מסעדת דגים בקומה התחתונה של הבית.  אמא תעזור לי בבישולים היווניים וזו תהיה פרנסה מצויינת לדייגים. ברודוס מספרים ששר התעשייה היווני מר יואניס זיגדיס, בכבודו ובעצמו, יבוא לטקס יחד עם פמליה ממשלתית ומכובדים רבים. הם יהיו האורחים הראשונים שלי במסעדה ואתה דימטיריוס תוכל לבוא עם הבוזוקי שלך ולהנעים את סעודתם."

דימיטריוס התרומם נפעם ממושבו וחיבק את אלינה כשעיניו בורקות, "אביך רואה הכל מלמעלה ואני בטוח שהוא כל כך גאה בך. המסעדה שלך תהיה שם דבר ובה נחגוג את השנה האזרחית החדשה. כל תושבי סימי ינהרו אליה," אמר וסייע לאליסוס לקום ממקום מושבו.

אליסוס ודימיטריוס תלו את מיכלי המים לצידי הפרדה שהמתינה בשקט כל אותה עת קשורה לעץ הדולב. השניים נפרדו מאלינה והתחילו לצעוד באיטיות, כשהם נתמכים בפרדה שטיפסה יחד איתם במעלה הרחוב, למרום ההר שהיה מעוטר בבתים צבעוניים.

השפעת הבנייה האיטלקית מן המאה שעברה ניכרה בארכיטקטורת הבתים והזכירה לדימיטריוס ואליסוס את ימי השלטון האיטלקי לפני השתלטות הגרמנים על האי . בדרכם עצרו ליד האנדרטה של החיילים היווניים מהאי סימי שנפלו בקרבות נגד הנאצים.

השניים הסירו את כובעיהם  ורכנו לעבר האנדרטה לאות כבוד לנופלים, מציינים בקול את שמות קרובי משפחתם, "כאן מופיע שמו של דודי, הסבא של אלינה – הפרטיזן הגיבור שהציל לא רק את בני עמנו במלחמה אלא גם הבריח יהודים אחדים מרודוס לטורקיה והציל את חייהם," הצביע דמיטריוס על אחד השמות, כפי שנהג לעשות מדי יום מאז המלחמה הארורה ההיא. אלינה בהחלט ירשה ממנו את אומץ ליבו."

לדמיטריוס היה חשוב לספר את סיפור הפרטיזנים והחיילים היווניים לכל מי שהיה מוכן לשמוע.

"פרטיזנים יוונים רבים ניסו להציל את יהודי האיים מן הצורר הנאצי. רבים מהם היו דייגים שניסו להבריח אותם בסירותיהם," הוסיף אליסוס בעצב, "לא תמיד הם הצליחו, למרות שהם סיכנו מאוד את עצמם ואת משפחותיהם."

"צלקות המלחמה צרובות בקרב כל אחד מאיתנו באיי הדודקאנס," פלט אליסוס, "רק אנחנו בני האדם נוכל לתקן את מה שבני אדם אחרים קילקלו. העולם משתנה לנגד עינינו. אתה מאמין שהמסעדה של אלינה תצליח להביא לה פרנסה?"

"ימים יגידו…" לחש דימיטריוס ותמך בזרועו של חברו כשהם מטפסים במדרגות התלולות לכיוון ביתם, נזהרים שהפרדה לא תפיל את מכלי המים שנשאה, "ימים יגידו…"

(את ההשראה לסיפור "אלינה מחלקת המים מהאי סימי," קיבלתי מקריאת מספר כתבות על מצוקת המים שהייתה באיי הדודקאנס בשנות השישים וביניהם  כתבה בעיתון "מעריב" מנובמבר 1964, המתארת את מצוקת המים באי סימי, הובלת המים מרודוס לסימי והקמת מפעל ההתפלה באי.)

הספר "הבנקאית מנאפולי" יצא השבוע במהדורה שנייה להדפסה שלישית. תודה לכל הקוראים והמפרגנים!

• כל הזכויות שמורות לזהבה חן-טוריאל ולאורי חן.