חברות וחברים יקרים,
תודה לכל העוקבים והעוקבות אחרי הבלוג שהתקשרו, כתבו ושאלו מדוע לא התפרסמו כתבות לאחרונה. תודה על ההתעניינות ושמירת הקשר, ריגשתם אותי מאוד. האמת היא שניצלתי את ימי הקורונה לכתיבת רומן היסטורי חדש ומצאתי את עצמי יושבת ומתמקדת במשך ימים ארוכים, בתחקיר מקיף ובכתיבת הספר שנושאו ותקופתו ריתקו אותי. מקווה שכולכם בבריאות טובה ושצלחתם בשלום את ימי הקורונה וכמובן אעדכן אתכם בחודשים הקרובים אודות המחקר והספר החדש.
אומנם הרצאות רבות התבטלו או נדחו בעקבות הסגר, אך לשמחתי, התאפשר לי להמשיך ולהרצות בזום בפני קהלים מגוונים. בהרצאות האחרונות ניתן היה לראות את ההתקדמות במיומנות האינטרנטית של המשתתפים בזום, והתקיימו דיונים ערים ומעניינים בעקבות ההרצאה.
לפני שנה בדיוק זכיתי להשתתף בשבוע הספר העברי עם ספרי החדש- "הנשים של טרואל". לצערי, האירוע התרבותי והחשוב התבטל השנה בשל הקורונה, כדי להגן על הציבור מפני הדבקה המונית ואני מקווה שבקרוב נזכה לחגוג בביטחה באירועים תרבותיים, כפי שנהגנו לעשות בעבר.
ללא קשר לקורונה החליטה מערכת דה מרקר קפה מקבוצת עיתון "הארץ", לסגור בחודש הבא את האתר, שהיה בית לכותבים רבים, ואיתו את הבלוג שכתבתי מ-2012 ששמו "אתיקה אזרחית" ובו 94 כתבות. את הבלוג שעסק בתכנים של אזרחות, אתיקה, דמוקרטיה ואיכות שלטון נתבקשתי לגבות לפני שיגנזו וימחקו.
בשבוע הספר של 2019, יצאתי במיזם מאתגר של כתיבת סקירה ספרותית בנגיעה אישית "ספר בכל יום בשבוע הספר העברי". סקירות שהתפרסמו באתר דהמרקר קפה. מאחר שבשבוע הספר עניינינו, אני מקדישה לכל חובבי הספר, את הרשומה שפירסמתי בזמנו ב"דה מרקר קפה", על ספר אהוב עלי במיוחד והוא "פרנסוס על גלגלים" ושהיווה השראה לכתיבת "הפרנסוס שלי".
הפרנסוס שלי/ זהבה חן-טוריאל
בְּעוֹלָם מַקְבִּיל בְּחַיִּים אֲחֵרִים
בּוֹ מַגְשִׁימִים חֲלוֹמוֹת וּפַנְטַזְיוֹת,
אֶנְהַג בְּקָרוֹן מְמֻנָּע
בְּמִשְׁעוֹלֵי הַדְּרָכִים
לִכְפָרִים נִדָּחִים,
אֶעֱגֹן לְצַד אֲגַמִּים בְּחַוּוֹת נִשְׁכָּחוֹת
וְאֶתְעַנֵּג עַל מַרְאוֹת הַטֶּבַע.
אוֹהֲבֵי הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה
יַגִּיעוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם,
יְחַפְּשׂוּ בַּקָּרוֹן הֶעָמוּס סְפָרִים נְדִירִים
סֵפֶר מֻפְלָא
שֶׁעָלָיו אִישׁ עוֹד לֹא שָׁמַע,
אוֹתוֹ אֶשְׁלֹף בְּקַלּוּת מִמַּדָּף נִסְתַּר
ואֲסַפֵּר סִפּוּרוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר
שֶׁכְּבָר נִשְׁכַּח מִזְּמַן
אַךְ אֶת סִפּוּר חַיָּיו אֲנִי זוֹכֶרֶת.
בְּאוֹתוֹ עוֹלָם בּוֹ מַגְשִׁימִים חֲלוֹמוֹת
סְפָרִים יַקִּיפוּנִי
לְתוֹכָם אֶצְלֹל,
וְאִתָּם אֵצֵא לְמַסָּע מְרַתֵּק
בִּדְיוֹנִי, דִּמְיוֹנִי שֶׁכֻּלּוֹ גִּלּוּי.
הַמִּפְגָּשִׁים עִם יוֹצְרָיו וְקוֹרְאָיו יַרְחִיבוּ אֶת לִבִּי
וְיָשִׂישׂוּ אֶת נִשְׁמָתִי
שְׁעוֹת הַפְּנַאי יִהְיוּ שְׁלֵווֹת
לְלֹא רַעֲשֵׁי רֶקַע עַל מַעֲשֵׂי שְׁחִיתוּת וְזָדוֹן,
זְמַן שֶׁל מַתָּנָה.
אֵשֵׁב וְאֶכְתֹּב סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת,
שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ מִלְּבַד בְּמוֹחִי הַקּוֹדֵחַ,
הַיּוֹצְרִים עוֹלָם מְדֻמְיָן שֶׁל הַגִּנּוֹת וְיָשְׁרָהּ.
בָּעוֹלָם הַהוּא בּוֹ מַגְשִׁימִים חֲלוֹמוֹת
אֵין דָּת מֻקְצֶנֶת וְאֵין סַם לַהֲמוֹנִים
וְלָאָדָם חֵרוּת הַמַּחְשָׁבָה
לְקַדֵּם אָמָּנוּתוֹ
וְכָל הַחֵפֶץ בְּלִבּוֹ יִכְתֹּב אֶת שֶׁתֹּאבֶה נַפְשׁוֹ
וּפִיו יָפִיק מַרְגָּלִיּוֹת.
פרנסוס על גלגלים/ כריסטופר מורלי
סקירת ספרות, זהבה חן-טוריאל
כריסטופר מורלי כתב את הספר הנפלא "פרנסוס על גלגלים" בשנת 1917. ספר קטן עם מסר גדול לכול אחת ואחד אוהבי הספר והמילה הכתובה.
הסיפור מספר סיפור על אח ואחות המתגוררים בחווה חקלאית נידחת בארצות הברית. חייהם שלווים ונוחים עד שהאח מחליט לכתוב ספר וכשהוא מסיים את מלאכת הכתיבה הוא שולח את כתב היד להוצאה לאור. אחותו סקפטית לגבי איכות כתיבתו והיא מתארת את רחשי ליבה שאיתם יכולים להזדהות כל סופרת וסופר ששלחו את כתב היד שלהם לראשונה להוצאה לאור: " אפילו אז לא ידעתי יותר מדי, מפני שידעתי כמובן שאיש לא יפרסם את זה. אבל אלי הטוב! כעבור חודש בערך הגיע מכתב ממוציא לאור- הספר התקבל!"
באחד הימים מגיע לחווה איש עם זקנקן אדום ומבקש לפגוש את אנדרו האח, שהפך בינתיים לסופר מפורסם, הוא מבקש למכור לו את הפרנסוס שלו על גלגלים- קרון עמוס ספרים, הרתום לסוסה ואיתם הוא נודד ממקום למקום למכור את מרכולתו.
האחות שנותרה בחווה לבדה, מחליטה לרכוש בעצמה את הפרנסוס בתנאי שבעליו ינחה אותה במיומנות מכירת הספרים וכך הם יוצאים למסע הרפתקאות משותף.
כל סופרת וסופר שהתנסו במכירת ספרים, יודעים עד כמה עניין השיווק והמכירה זרים למלאכת הכתיבה. גיבורת הסיפור משתפת אותנו בתחושותיה: "חשבתי שאם אני הולכת לנסות למכור ספרים, כדאי שגם אהנה מזה קצת."
מלאכת המכירה תמיד מורכבת. כיום הרשתות החברתיות באות לעזרנו. באותם ימים רחוקים, פירסום דבר קיומו של ספר זה או אחר הייתה משימה לא פשוטה. וכך כותבת גיבורת הסיפור על בעליו של "פרנסוס על גלגלים": "לא מפליא אותי שהוא הצליח במכירת ספרים. נדמה לי שהאיש הזה היה מסוגל למכור אטבי כביסה או גרביים, ולגרום להם להראות רומנטיים."
הספר "פרנסוס על גלגלים", יצא לאור לפני מספר שנים בהוצאת "זיקית". למייסדיו היה חזון להנגיש ספרות מופת בכריכה קטנה במחיר שפוי באמצעות חנויות ספרים פרטיות ובאינטרנט. אחרי שנות פעילות אחדות עזבו המייסדים את ההוצאה זה אחר זה וההוצאה נרכשה על ידי הוצאת הספרים "מודן". כיום ניתן למצוא את הספרים ברשתות הגדולות. התהליך שעברה הוצאת "זיקית", מלמד את כולנו עד כמה לא פשוט להוצאות הספרים הפרטיות לשרוד במציאות שבה לתאגידי הוצאות הספרים קשה להתקיים. הסופרות והסופרים שמשקיעים את זמנם ומשאביהם בכתיבת ספרים מקבלים לכיסם, בסופו של דבר, פרוטות בלבד.
- התמונה מויקיפדיה.
- כל הזכויות שמורות.