קציצות הפרסה של סבתא רוזה

כחודש לפני ליל הסדר מתחיל המרוץ הקבוע שמזכיר במידה מסוימת את "המרוץ למיליון", אך במקום מרוץ אחר אתרים אקזוטים, המרוץ נערך בנחישות רבה בשווקי ישראל אחר בצלי הכרישה- אותם בצלים לבנים שמנמנים שנקראים בלאדינו פרסה. השמועות בדרך כלל מתרוצצות מצפון הארץ עד לדרומה שאוטוטו הבצלים הללו יאזלו ואבוי לאותם מבשלים ומבשלות אם לא יערכו בהקדם. מלאכת האגירה מתחילה כתחרות של ממש, בהגעה מהירה לשווקים שונים המציעים אותם לפעמים במחירים מופקעים וברכישה כמעט היסטרית של כמה שיותר בצלים והקפאתם (שחלילה לא יחסרו לקראת ליל הסדר), לא לפני שדאגו לקלף את הקליפות החיצוניות וחתכו את החלק הלבן והבשרני של הבצל.

פעם, הקציצות הללו איפיינו את מטבח הלאדינו, אך מאז שגילו אותם כל עדות ישראל קציצות הפרסה התחילו לעלות על שולחנות הסדר בווריאציות שונות: בשרי, חלבי, צמחוני או טבעוני, הכל על פי טעמם של המבשלים וגם בהתאם לציפיות הסועדים. מי שישיג יותר מהבצלים הללו בזמן יוכל להכין מן הטוב הזה לליל הסדר כדי לפנק את אהוביו.

מלאכת הכנת הקציצות אינה פשוטה. היא דורשת היערכות ומיומנות רבה. יש כאלה המתארים את מלאכת ההכנה כעבודת פרך של ממש בסגנון של "עבדים היינו לפרסה בליל הסדר". קנייה , חיתוך, בישול,  סחיטה, עירבוב עם מרכיבים אחרים, טיגון או אפייה במידה הנכונה אחרת כל התהליך לא שווה מאומה.

השנה, סדר פסח הוא בסימן ריחוק חברתי. החג שמסמל יותר מכל איחוד משפחתי, חירות, תקווה ועצמאות הפך את דמותו וההגדה מקבלת משמעות חדשה. נראה שסדר פסח השנה, הוא כעין סצנה הלקוחה מסרט בדיוני- עתידני: במקום שולחן ערוך-ארוך מאוד וכסאות פלסטיק או כסאות מתקפלים שנרכשו כבר מזמן לאורחים הרבים שהיו אמורים להגיע ולהשתתף, יוצבו על השולחן מחשבים וטלפונים חכמים במקום אורחים אנושיים. מציאות חיינו כיום היא שכל אחד ואחת ספונים בביתם, חוגגים רק עם אלה שגרים איתם מתוך הבנה שרק כך נצליח למגר את המגפה שמשתוללת בעולם. למזלנו, יש לנו תקשורת דיגיטאלית המאפשרת לנו לשתף את הסבים והסבתות ושאר בני המשפחה באמצעות האינטרנט, ולחוות יחד איתם (ואפילו עם קהלים גדולים שמעולם לא חגגנו איתם ) את חווית הסדר.

משתפת בסיפור בין-דורי שכתבתי, המשקף מעט מהמציאות בה כולנו חווים-בניתוק שנכפה עלינו מאהובינו. סיפור המביא לידי ביטוי את הגעגועים לבני המשפחה הקרובים לנו ביותר, למורשת, לסיפורים ולטעמים שהעבירו לנו הורינו ואנו מבקשים להעביר לנכדינו. נהיה עם כולם בקשר, נחגוג איתם את הסדר באמצעות המדיה. לא נוכל לחבק פיזית אך המגע הפעם יהיה ברוח, בנשמה!

 

קציצות הפרסה של סבתא רוזה/ זהבה חן-טוריאל

 

"אינך יכול לבחור את האירועים בחייך אך כן לבחור את ההתייחסות שלך אליהם."

  (זיג זגלר)

"הי סבתא, הנה את…"

גלי צחקה בקול כשראתה את סבתא רוזה בוידאו ווטסאפ מסרקת את שערה לפני שענתה לה.

"רגע גלי קירידה ( יקרה), אני צריכה להסתדר רגע. רק עכשיו סיימתי שיעור זומבה בזום."

" באמת סבתא? לא נכון!!! למה לא הזמנת אותי להצטרף אלייך?"

"היית משתעממת…כולם שם קשישות כמוני.", חייכה סבתא רוזה משועשעת.

"מה שלומך מי אלמה ( נשמתי)?" שאלה בגעגועים את נכדתה.

"סבבה סבתא, מה את עושה עכשיו?"

"מה שאני עושה כל יום מאז שהתחילה המגפה הזו יימח שמה. נמאס לי להיות בבית, כמה כבר אפשר להיות סגורים בבית? אני רוצה לחזור כבר להתנדבויות שלי ולבקר אתכם ולחבק אותך חזק. אבל אני מבינה שצריך לשמור על ההוראות."

"כן סבתא, את לימדת אותי שצריך הרבה פסנסייה ( סבלנות), את חייבת לשמור על עצמך למען כולנו."

סבתא רוזה חייכה לגלי, "אז מה קורה צ'יקיטיקה (קטנטונת)? סיימת את השיעורים בזום?"

"כן, וגם דיברתי עם חברות. אבל אני ממש מודאגת סבתא."

"מה מדאיג אותך?" סבתא נלחצה לרגע, בטוחה שגלי דואגת לה על כך שתיאלץ להישאר בסדר לבדה וכי היא רוצה לחלוק אתה את פחדיה וחששותיה לגבי המציאות שנכפתה על כולם לשבת בבית כדי לא להידבק במגפה.

"אני לא מבינה איך אפשר יהיה להכין את הסדר השנה בלעדייך." גלי החמיצה פנים.

"זה בסדר איז'יקה מיה ( ילדתי). אנחנו נערוך את הסדר ביחד בזום ויהיה כיף."

"לא סבתא, לא הבנת אותי…אי אפשר לערוך את הסדר בלי הבישולים שלך. הפסח הזה יהיה ממש מבאס כי אף אחד לא יודע להכין קציצות פרסה כמוך. כולם מטורפים על הקציצות האלה. זה סמל החג שלנו בלעדיך ובלעדי הקציצות שלך הסדר-כבר לא יהיה בסדר. ביקשתי מאמא שתיתן לי את המתכון אבל היא ציינה שהקציצות האלה שאת מכינה הם הסוד הכי שמור במשפחה ושאת לא מוכנה למסור את המתכון לאיש."

סבתא התגלגלה מצחוק. עד לאותו רגע הייתה בטוחה שגלי מנסה לתאר לה קטסטרופה של ממש שתתחולל בליל הסדר בעקבות המגפה.

"גלי מי אלמה (נשמתי), תתעודדי, למען האמת אף אחד לא היה ממש רציני בעניין. כולם תמיד אמרו לי שמדובר ביותר מדי עבודה. רצו את המתכון רק שיהיה ככה למזכרת בתוך המחברת. אבל לי אין מתכון רשום. המתכון נמצא בראש שלי, בדיוק כפי שלימדו אותי, להכין ברגש רב, באהבה, לפי החוש. אני לא למדתי לבשל לפי כתב כמויות, אלא על פי הרגש ואת זה הצעירים לא מסוגלים להבין. אבל אם את באמת רוצה, אלמד אותך להכין קציצות פרסה נהדרות. ואת תכיני אותם בדיוק כמו שאני מכינה וכמו שהכינה אמא שלי בזמנה וכמו שהכינה סבתא שלי. וכך יהיו על השולחן שלי ושלכם את הקציצות המסורתיות."

"באמת סבתא? את באמת תלמדי אותי להכין אותם?" גלי הרגישה מאוד מיוחדת.

"אבל בתנאי אחד," השביעה אותה סבתא.

"מה התנאי?" הסתקרנה גלי.

"שאת הסוד הזה את לא כותבת ולא מספרת לאף אחד חוץ מלילדייך בבוא היום. אם אני אשלח את המתכון בווטסאפ, זה יעבור הלאה 'כאש בין קוצים'. אולי אני אהפוך למפורסמת בזכות זה, אבל אני חייבת לשמור על שמי הטוב ועל שמם הטוב של קציצות הפרסה שלי. אם לא עוקבים בדיוק אחרי תהליך ההכנה, לעולם הטעם לא יהיה אותו דבר. חוץ מזה נשבעתי לאמי שאעביר את המתכון הזה לנכדה שתהיה ראויה לכך והבטחות יש לקיים. את תמשיכי את המסורת של הכנת הקציצות ותמיד תזמיני את המשפחה הרחבה שתבוא לחגוג אתך את הסדר קון אלגרייה (בשמחה). אם אני לא אוכל להכין אותם. את תכיני."

גלי התרגשה מאוד שסבתא סומכת עליה כל כך עד שהיא מפקידה בידייה את הסוד השמור ביותר במתכוני המשפחה שעברו מדור לדור. סבתא שלחה לה את רשימת החומרים הדרושים. הן קבעו זמן בוידאו צט ובישלו כל אחת בביתה, כשגלי עוקבת ומיישמת בקפידה אחר כל שלב שסבתא הכינה. לבקשתה, אבא של גלי הרחיק את כול בני המשפחה מהמטבח לשעתיים כדי שתכין את ההפתעה למשפחה לליל הסדר. כולם היו בטוחים שמדובר בכלל בעוגת מצה עם שוקולד ובשביל עוגת שוקולד כולם היו מוכנים לא להפריע.

בארוחת הסדר, לאחר שקראו את ההגדה והגיעו לשולחן עורך. גלי הציגה בגאווה את קציצות הפרסה שלה על השולחן והכריזה: "הכנתי לכולכם את ה'קפטיקאס דה פרסה'. סבתא העבירה לי את סוד הכנת קציצות הפרסה החלומיות שלה."

כל בני המשפחה הופתעו ועוד לפני שטעמו מחאו כפיים. סבתא רוזה ישבה בביתה מול מסך המחשב, כשלפניה מונחת צלחת קציצות הפרסה שלה, כולה מדושנת עונג קרצה בעיניה לגלי.

כל אחד ואחת מבני ובנות המשפחה טעמו.

"זה בדיוק הטעם של הקציצות של סבתא," אמר אבא מופתע, כולו תימהון. "איך הצלחת לחלץ ממנה את הסוד הזה?"

"זו לא אני , אלא הקורונה," השיבה גלי.

וסבתא צחקה מעבר למסך.

גם אם סבתא לא הייתה הפעם סביב שולחן הסדר, הנוכחות שלה הייתה גדולה יותר מאי פעם.

תמונת קציצות הפרסה שלי לליל הסדר.

והמתכון שלי לקציצות פרסה- בלי קיצורי דרך!

לערבב היטב בקערה ( ללוש עד קבלת מרקם אחיד):

2 תפוחי אדמה מבושלים ומעוכים היטב עד שהפכו למחית

3-4 בצלי כרישה מבושלים וסחוטים היטב ( רק את החלק הלבן)

300 גרם בשר טחון

2 ביצים

2 כפות קמח מצה

כף שמן זית

מלח ופלפל

אהבה- המרכיב החשוב ביותר.

בצלחת לפזר כמות נדיבה של קמח מצה. להכין את הכופתאות לטבול בקמח ולטגן בשמן עד שמזהיב משני הצדדים. הקציצות צריכות לצאת רכות ולא קשות.

בימים רגילים, כדי לחסוך בשומן, אפשר לאפות בתנור.

קפטיקאס דה פראסה טבעוניים. אותו דבר, בלי ביצים ובלי בשר.

לכתבה נוספת שלי לפסח:והגדת לבתך- לוס בומאילוס נא ללחוץ כאן>>