מסורות, תפילות וניגוני יום כיפור

יום הכיפורים עבורי הוא יום של מילים. מילים כתובות ומילים מדוברות. מילים המבטאות רחשי  לב, מחשבות ורגשות. מילים שיש בהן כוונה, מילים עבריות. מילים הנטועות במסורות, באמונות, בשפה, בספרות ובמקורות. יום של זיכוך נפש ריגשי, יום של משפחה, יום של זיכרונות ילדות ומלחמה. יסוד הקיום היהודי קיים בכולם, כתרבות של עם, האירועים ההיסטורים שעיצבו אותו, מנהגיו, מאכליו והמוזיקה המלווה אותו ככלי התמודדות בימים עצובים ובימים שמחים.

סיפור הרקע לתפילת "נתנה תוקף"- רבי אמנון ממגנצא

קרדיט- ויקיפדיה

את תפילת "ונתנה תוקף" המתארת בתמציתיות את יום הדין על כל משמעויותיו, נוהגים לייחס לרבי אמנון ממגנצא שמת על קידוש השם במאה ה-11. בתחילת המאה התשע עשרה הוכנס הפיוט למחזורי התפילה הספרדיים. לנוסח התפילה בלאדינו נא ללחוץ כאן>>

על פי הסיפור שנפוץ בקהילות ישראל, רבי אמנון ממגנצא שהיה בקשר טוב עם ההגמון ששלט בעיר, נדרש להתנצר. יש הטוענים שרבי אמנון ממגנצא ביקש אורכה של שלושה ימים לתשובתו מתוך נימוס. אחרים טוענים שעשה זאת מתוך פחד גדול כשהוא מבקש לדחות את הגזירה. כך או אחרת, רבי אמנון התחרט על שהשתהה והתייסר ייסורים רבים על כך שלא סירב להצעת ההתנצרות מיד. הוא נלקח בכוח על ידי חייליו של ההגמון והובא בפני השליט הנוצרי. במפגש ביניהם התחנן בפניו שיקצץ את לשונו על שכלל העלה על דעתו את דבר ההתנצרות ועל כך שבגד באלוהיו בדברי כזבים שאמר. ההגמון שכל כך כעס על רבי אמנון ממגנצא, טען שדווקא לשונו של רבי אמנון אמרה אמת ולכן קצץ את רגליו וידיו כעונש על שסירב להתנצר.

רבי אמנון האומלל הובא לבית הכנסת ושם בייסוריו הרבים ובכוחותיו האחרונים אמר את תפילת "ונתנה תוקף" לפני שהחזיר את נשמתו לבורא.

לימים התברר כי רבי אמנון ממגנצא לא חיבר את נוסח התפילה. בגניזת קהיר נמצא נוסח הפיוט  של "ונתנה תוקף" ולמעשה הוכח כי נכתב מאה שנים קודם לכן. יש כיום הסכמה רחבה בין החוקרים שנוסח התפילה נכתב מוקדם יותר בעת העתיקה או בראשית ימי הביניים ומקורו בארץ ישראל ונוסח זה עשה דרכו לקהילות ישראל ברחבי תבל.

התפילה "ונתנה תוקף", היא תפילה עוצמתית, דתית עתיקה המביעה אמונה ומתארת את יום הדין במילים נשגבות ואימתניות. נוסח התפילה משקף את מהותו של יום הכיפורים בקרב שומרי המסורת ואנשים מאמינים. יש משמעות מצמררת למילות הפיוט כשקושרים את יום הכיפורים כיום הדין למלחמת יום הכיפורים ב- 1973.

הלחן המרגש ביותר לפיוט חובר על ידי יאיר רוזנבלום. לשמיעת הפיוט נא ללחוץ כאן>>

הפרשנות לתפילת "נתנה תוקף" של ליאונרד כהן

במהלך מלחמת יום הכיפורים הגיע לישראל ליאונרד כהן, היוצר והזמר האגדי והופיע בפני חיילי צה"ל בסיני. הוא נשאר בישראל חודשיים נוספים לאחר שתמה מלחמת יום הכיפורים. לליאונרד כהן הייתה זיקה חזקה ליהדות ולמדינת ישראל וחוויית השהייה בישראל בתקופת המלחמה ואחריה טלטלה אותו מאוד והשפיעה על יצירותיו. בסיום המלחמה כתב את גירסתו החילונית לתפילת "ונתנה תוקף" והקליט את השיר   "WHO BY FIRE".  שיר זה היה אחד השירים שהופיעו באלבום החדש של ליאונרד כהן שהפיק בהשפעת מלחמת יום הכיפורים New Skin for the Old Ceremony. יש הטוענים שאלבום זה היווה פריצת דרך מוזיקלית משמעותית ביצירותיו של הזמר. האלבום זכה בבריטניה למעמד של "אלבום כסף".

על התהליך שחווה ועל משמעות השיר עבורו, ליאונרד מספר ושר בסרטון המצורף. כתיבת הנוסח האישי והפרשנות שלו לתפילה, מוכיחה עד כמה התהליך שעבר קירב אותו עוד יותר לתרבות היהודית ולמקורותיה. בניגוד לתפילה הדתית המקורית, בשירו של כהן, כל בית מסתיים בשורה "And who shall I say is calling". ליאונרד כהן שואל מי קורא לו? האם זה באמת האל? האם הוא קיים? 

לפרשנות אישית שלי, חילונית ושוויונית למילות תפילת "נתנה תוקף" נא ללחוץ כאן>>

תפילת "כל נדרי" ומשמעותה בקרב אנוסי ספרד ופורטוגל

יום הכיפור נפתח בתפילה החגיגית של "כל נדרי". באמצעות תפילה זו מצהירים על התרת נדרים וביטול החרמות. סיפור הרקע המיוחס ללחן תפילת "כל נדרי" מספר על טקס יום הכיפורים של האנוסים שהתקיים באחד המרתפים בספרד. בטקס נכח גם דה- סילבה שר האוצר המומר של המלכה איזבלה, יחד עם משפחתו וחבריו. האינקוויזציה הגיעה למרתף בו התנהל טקס יום הכיפורים של האנוסים ועצרה את כל המשתתפים וביניהם  גם את דה- סילבה. המלכה שהגיעה למקום במיוחד כדי לשכנע את שר האוצר שלה להביע חרטה ב"מעשה האמונה" ולחזור לנצרות כדי שימחלו לו, נתקלה בחומה בצורה של סירוב. דה סילבה היה מוכן למות על קידוש השם.

בין האנוסים שהשתתפו בטקס זה נכח המשורר והמנגן המפורסם בימים ההם, דה-קסטילה. הוא היה עד למאורע הטראגי והנציחו לאחר זמן במנגינה שחיבר ללא מילים, כבת לוויה לתפילת "כל נדרי".

היהודים בתקופת ימי הביניים, הואשמו לא פעם, על ידי הנוצרים כי אין ערך לשבועתם בשל תפילת "כל נדרי". הייתה זו אחת הטענות שהתריסו בפני היהודים במהלך הפולמוסים היהודיים- נוצריים  שיזמה הכנסייה בימי הביניים כדי להוכיח את נחיתות היהודים ולהגביר את עוצמתו של השילוש הקדוש. כתוצאה מכך חויבו היהודים בשבועה מיוחדת ומשפילה כאשר התברר עניין משפטי בינם לבין לא-יהודים.

ירמיהו יובל בספרו "האנוסים", מצביע על כך שהאנוסים ביטאו את התכחשותם מראש לנדרים שינדרו גם בעתיד בשבי הדתי בו נמצאו  והחטאים שיחטאו מחמת רצונם לשרוד ומחששם מפני רדיפות האינקוויזיציה. הם התפללו ביום זה את כל התפילות שהכירו והסירו את המסכות הנוצריות שעטו. במידה מסוימת אותו "צום גדול", היה גירסה של האנוסים לחטא הנוצרי הקדמון. על פי ירמיהו יובל, "המתיהדים נשאו את החטא הקדמון של בגידת אבותיהם ביהדות."

לפיוטים נוספים ליום הכיפורים נא ללחוץ כאן>>

אנוסות ספרד ופורטוגל ותפקידן בהעברת מנהגי יום כיפור מאם לבת:

צילום אורי חן

אחד המועדים החשובים בקרב אנוסי ספרד ופורטוגל היה יום הכיפורים. בדרך כלל האנוסים קבעו את חגיהם מתוך זיכרון לפי עונה, ימי ירח או חישובי ימים. חלק גדול מבין האנוסים קבעו את יום העשירי בספטמבר כיום כיפור ונערכו היטב לקראתו. הם כינו יום זה כ "יום הטהור", "יום סליחה", "יום  הצום הגדול".

האנוסים צמו במהלך היום ונהגו לבקש סליחה מבני משפחה וחברים אם פגעו בהם במהלך השנה. הם נהגו לכרוע ברך בפני אם המשפחה ולקבל את ברכתה. האישה הפכה להיות המנהיגה המטריארכאלית של המשפחה, מאחר שבתחום סמכותה היה להעביר את הידע מאישה לרעותה. על הגברים היה להגן עליהן ולשמור שתוכלנה להמשיך לעשות זאת מבלי שיתפסו. הנשים החזיקו בידע של הקשרים הקהילתיים והגניאולוגים  וידעו בוודאות מי משתייך לקהילות האנוסים כך שקשרי החיתון ימשיכו ביניהם. הפחד שיתפסו הניע את האנוסים לתכנן את חייהם היהודים בדרכי עורמה. רבים מביניהם התקינו במרתפי בתיהם בתי כנסת. מאחר שכתבי קודש יהודיים לא היו בנמצא, היו נעזרים במהלך הטקס בתנ"ך הנוצרי לקריאת קטעים רלוונטיים. ביום כיפור היו מתארגנים באופן חשאי להתפלל, אך היו יוצאים באמצע היום לטייל כדי שלא יחשדו בהם. הטקס בכוונתו היה יהודי אך אופן הביצוע שלו כלל לא פעם מאפיינים נוצריים מובהקים.

הארוחה המפסקת כללה דגים וירקות. מחקירות האינקוויזציה אותרו על ידי האינקוויזיטורים מנהגי חג שונים שהיו קשורים במזון שאכלו או לא אכלו האנוסים ושימשו עבורם ככלי לאתר את אותם אנוסים שהמשיכו לטענתם במנהגי היהדות. יש לזכור שהאנוסים קידשו את יום הכיפור כיום קדוש וחשוב, אך מאחר שניסו לכפר כל הזמן על חטאם – חטא ההתנצרות והבגידה באלוהיהם, הם הירבו בצומות של פעם-פעמיים בשבוע. התופעה הזו המשיכה גם לאחר שחזרו ליהדות. המשך צומות תכופים לכפרת העוונות.

מתכונים בטעם הלאדינו לסעודה המפסקת

מנהגי הבישול הספניולים לארוחה המפסקת עברו מדור לדור. לפניכם מבחר מתכונים לארוחה המפסקת שנאספו על ידי מתילדה סרנו- כהן>>

מצרפת את הכתבה שלי סוּטְלָאץ של יום כיפור ומדוע אני שוטפת את האורז שלוש פעמים לפחות…שהתפרסמה לפני שנה>>

על יום  הכיפורים, מתוך הספר "הנשים של טרואל"

שנה טובה ומבורכת! גמר חתימה טובה!

צילום אורי חן

• כל הזכויות שמורות למחברת זהבה חן-טוריאל