וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ- Los Bumeolos

וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ/ זהבה חן-טוריאל

וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ
בְּלֵיל הַסֵּדֶר
עַל חֶלְקָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה
בִּיצִיאַת מִצְרַיִם,
בִּיצִיאַת סְפָרַד,
בִּיצִיאַת אֵירוֹפָּה,
בַּיְּצִיאָה מִמְּדִינוֹת עֲרָב,
בִּיצִיאַת אֶתְיוֹפְּיָה,
בַּיְּצִיאָה מִגָּלֻיּוֹת 
שֶׁל מָסוֹרוֹת
בָּהֶן הַכְּבָלִים וְהָאִסּוּרִים
אָזְקוּ אֶת חֵרוּתָהּ.
וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ
עַל זְכֻיּוֹתֶיהָ
וְעַל מְקוֹמָהּ
בְּתוֹלְדוֹת הָעַמִּים,
וְעַל כָּךְ
שֶׁרַק בְּיָדָהּ
לִהְיוֹת בַּת חוֹרִין.

בהגדת הפסח המסורתית יהיה ראוי להוסיף את הציווי וְהִגַּדְתְּ לְבִתֵּךְ. בעיקרון, במהלך כל הדורות היו אלו הנשים שהעבירו את הניירטיב התרבותי מדור לדור, אך עדיין הציווי נשאר לבנים: "והגדת לבנך" ולא "והגדת לבתך".

חלקן של הנשים נגרע משמעותית בסיפור ההיסטורי של יציאת מצרים והן מוזכרות בעיקר בשל הקשר שלהן לסיפור משה המנהיג ( ציפורה אשת משה, מרים אחות משה ובת פרעה), למרות שכל אחת בגבורתה וחלקה החשוב בסיפור הייתה יכולה לקבל במה משמעותית משל עצמה. תארו לעצמכם שלצד או במקום סיפורים על חכמי חז"ל ופרשנויותיהם, היינו מוסיפים ומשלבים את סיפורי המנהיגות ואומץ הלב של אותן נשים חכמות שבהגדה הן על תקן נוכחות נפקדות בסיפור המקראי ובהגדה של פסח.

סבתותינו ואמהותינו השאירו לנו מורשת מפוארת של מטעמים ומנהגים לליל הסדר. אני זוכרת את אמי יושבת לפני ליל הסדר ותופרת לנו-לבנותיה שמלות לבנות. שולחן הסדר היה תמיד מושלם עם כל המאכלים המסורתיים שאני משתדלת להעביר הלאה לבנותי: אפיו, קציצות פרסה, פשטידות פאזי, תפוחי אדמה או קישואים, חרוסת, פישקאדו קון אגריסטאדה ועוד.

בשנים שחגגנו את ליל הסדר אצל סבי וסבתי, נהגנו לקרוא את ההגדה בעברית ובספניולית. ליל הסדר היה ארוך ואנו הילדים היינו נרדמים עוד לפני סופו. צופים בסקרנות לכיוון הדלת הפתוחה מעט, מחכים כל הערב בכיליון עיניים לבואו של אליהו הנביא שמעולם לא הגיע ואשר כסאו נותר ריק וגם הגביע הגדול מלא היין שסבי מזג לכבודו היה מתרוקן, באורח פלא, מבלי ששמנו לב. העייפות הכריעה אותנו למרות שמאוד רצינו להשתתף בשירת שני השירים שחיכינו להם כל הערב: אחד מי יודע וחד גדיא. את חד גדיא שרו תמיד רק בלאדינו: יתכן שבשל התכנים שבו,  חמלו על נפשם של הילדים הרכים שממילא לא הבינו את רוב המילים. אני זוכרת את רוב המילים ששרו אז ונוסח השירה של חד גדיא בלאדינו, מאוד דומה לנוסח הסלוניקאי שאותו שר יהורם גאון>>

גולת הכותרת היו הבומאלוסשל למחרת ליל הסדר:

כשהיינו ילדות קטנות, היינו מתעוררות בבוקר שלמחרת ליל הסדר לריח טיגון כדורי הבומאלוס שלהם השתוקקנו כל השנה. ריח קציצות המצות המטוגנות היה מתפזר בחללי הבית וכאילו מזמין אותנו להגיע לשולחן לטעום מן המעדן הנפלא והפריך, לטבול אותם בסוכר או בדבש ולהתענג על טעמם כאילו קבלנו פרס מתוק מיוחד.
לכאורה, אופן הכנת הבומאליקוס פשוט להפליא וכנראה צריך להתאמץ להיכשל בהכנתם, אך כשמציבים סטנדרטים של סבתות לדינאיות ואימא לדינאית ששופטות את הבישול הספניולי שלך,  הכל יותר מסובך. כשיצאתי מהבית ללמוד באוניברסיטה וחלקתי דירה עם חברות, ניסיתי להשוויץ בפניהן על יכולות הבישול שלי בהכנת מאכלי לאדינו שונים בעיקר בחגים.  היה ממש מאתגר לדייק במתכונים שיצאו בדיוק כמו שסבתא או אמא שלי היו מכינות על פי תחושת כף היד, וכשאין מתכונים מדוייקים הייתי מועדת לכישלון מיידי.
מאחר שקציצות הבומאלוס עתירות קלוריות ושומן, נמנעתי לא פעם מהכנתן בתירוץ שקציצות המצות הללו הן פיצוץ קלורי ושאף אחד לא צריך את זה.
מעולם לא הצלחתי להכין בומאליקוס כמו שאמא שלי מכינה, סופגניות מצה שמנמנות וקטנטנות, קריספיות מבחוץ ורכות כמו עוגה משובחת מבפנים.
ניסיתי מספר פעמים, אך קצב החיים שלי הכריע ותמיד הזדרזתי מדי בהכנת הבומאלוס. יותר מדי מצה, פחות מדי רטיבות. יותר מדי טיגון. כמה התבאסתי כשראיתי שהבומאלוס שלי הופכים להיות לכדורי טניס קשים וכמה פעמים זרקתי לפח מבלי שאיש יראה כי לא לדעת להכין בומאלוס שזה מאכל כל כך בסיסי ופשוט זו בושה גדולה. היו שנים  שהחלטתי להצמד למצה בריי שהכנתו יותר פשוטה, כנראה חובת ההוכחה לצד האשכנזי  בבית הניעה אותי להשקיע יותר סבלנות בהכנה עצמה.
כיום הבומאלוס שלי כבר בסדר, אבל לעולם לא יהיו כמו של אמא שלי. וכבר ממש לא איכפת לי….התבגרתי ואני משדרגת בחוצפה את הבומאלוס ומוסיפה להם שקדים טחונים, גבינה, פטריות ופרמזן.
כדי להפחית את דחיסות המצה והכבדות שהיא גורמת לטועמיה, יש היום מצות קלות או מצות ללא גלוטן ואפשר גם להכין בתבניות קטנות מעוצבות מסיליקון בתנור. לנכדים אני מכינה את  הבומאלוס המסורתיים טבולים בסוכר או בדבש כפי שהכינו הסבתות שלי, לצד חמינאדוס, יוגורט וסלט קצוץ.
וכן, יש גם מצה בריי, שגם היא משודרגת לפעמים במבחר מילויים וטעמים ולצדה גם חזרת ( המרור האדום של פסח) והם יהיו תמיד על השולחן לצד הבומאלוס והם חיים בשלום ביחד.
ואם מעת לעת הבומאלוס יוצאים כמו כדורי טניס קשים פשוט טובלים בדבש או בסוכר. למדתי שהילדים יאכלו במילא את החוץ הקריספי וישאירו את מה שבפנים והעיקר שזה מתוק.

אופן הכנת הבומאלוס עבר מדור: יש המספרים שהיהודים והאנוסים הספרדים והפורטוגזים הביאו איתם את סוד הכנתם בסוף המאה החמש עשרה למקומות שאליהם נמלטו, ובדיוק כפי שנהגו להכינם בספרד כך אנו ממשיכים להכינם כבר יותר מחמש מאות שנים.

חג פסח הוא חג משפחתי, חג בו אנחנו מעבירים מדור לדור את הניירטיב של יציאה מעבדות לחירות. מציינים את המהפך שעברו אוסף של שבטים עבריים ששוחררו ממעמד של עבדות במצרים. שבטים ששוחררו מרשע, מניצול, מגזילת זכויות, מפגיעה בכבוד, למעמד של עם  חופשי עם חוקים, תקנות ומערכת משפט כמעט דמוקרטית.

אמר ברל כצנלסון כמו רבים בתקופתו "דור מחדש ויוצר, איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות.. יש שהוא נאחז במסורת ומוסיף עליה…"

אם בכוונתנו להמשיך להעביר מדור לדור את הסיפור שלנו, וכדי שהסדר יהיה באמת מסודר מבחינה רעיונית, עלינו להתייחס גם לתפקידן של הנשים בהעברת הניירטיב, המנהגים והמסורות.