עַל הַמֵּזַח שֶׁל חוֹפֵי רוֹדוֹס

הכיבוש האיטלקי והשינויים הגיאו-פוליטיים והכלכליים האזוריים בתחילת המאה העשרים, גרמו לתחושת חוסר יציבות כלכלית בקהילה היהודית ברודוס. העסקים שפרחו ברחבי האמפריה העות'מאנית, דעכו במידה ניכרת עם הכיבוש האיטלקי ב- 1912.  צעירים רבים  החלו לחפש לעצמם הזדמנויות כלכליות במדינות שונות ובעיקר פנו לארצות הברית ולקולוניות באפריקה ובדרום אמריקה, כדי לסייע למשפחותיהם שנשארו ברודוס. רבים מהם השתקעו בקולוניות אלה וחזרו לרודוס לשאת להם נשים שאותן לקחו אתם למולדת החדשה. שמעתי סיפורים רבים מבני משפחה שעזבו את רודוס לרודזיה שבאפריקה  ועל קשיי הפרידה מהמשפחות אליהם היו מאוד קשורים. חלק מהם היו בני משפחתי שאת סיפוריהם שמעתי ממקור ראשון.

בהשראת הסיפורים כתבתי את הדברים הבאים:

 

עַל הַמֵּזַח שֶׁל חוֹפֵי רוֹדוֹס/ זהבה חן-טוריאל

עַל הַמֵּזַח שֶׁל חוֹפֵי רוֹדוֹס

אַתְּ נִצֶּבֶת כְּשֶׁפָּנַיִךְ אֶל הַיָּם,

עֲטוּפָה קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ זוֹהֲרוֹת

שֶׁל אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה.

וּלְרֶגַע אֶחָד רָאִיתִי בָּךְ

אֶת רוֹדָה הַסִּירֶנָה הַיָּפָה,

בִּתּוֹ שֶׁל אֵל הַיַּם פּוֹסֵידוֹן,

עוֹלָה כְּמִתּוֹךְ צִיּוּר.

 

קְצָווֹת שְׂעָרֵךְ,

שֶׁאוֹתָם אֲנִי אוֹהֵב לְמוֹלֵל,

רִחֲפוּ וְנִזְרְקוּ לְאָחוֹר

בְּכָל מַשַּׁב רוּחַ שֶׁהִגִּיעַ מִן הַיָּם.

וְזַרְזִיפֵי הַמַּיִם הַמְּלוּחִים

שֶׁנָּגְעוּ בְּפָנַיִךְ,

הִתְעַרְבְּבוּ עִם שֶׁטֶף דִּמְעוֹתַיִךְ

שֶׁאוֹתָן נִסִּית לְהַסְתִּיר מִמֶּנִּי

כְּבָר יָמִים רַבִּים.

 

וַאֲנִי מוּלֵךְ עַל סִירַת הַדַּיָּגִים

מִתְנַדְנֵד עִם הַגַּלִּים,

מְנַסֶּה לְהַקְפִּיא וּלְהַאֲרִיךְ אֶת הָרֶגַע.

מַחְשְׁבוֹתַי סוֹעֲרוֹת,

מַפְלִיג אִתָּן לְיַעַד בִּלְתִּי בָּטוּחַ.

אֶת הָעֹגֶן שֶׁלִּי

אֲנִי מַשְׁאִיר בְּיִסּוּרִים

מֵאָחוֹר,

כָּאן עַל הַמֵּזַח בְּרוֹדוֹס

שֶׁל עִיר הָאַבִּירִים.

 

עַל שִׁכְמִי תַּרְמִיל קָטָן

שֶׁבְּתוֹכוֹ אָרַזְתְּ

אֶת כָּל אַהֲבָתֵךְ:

חֲלִיפַת בְּגָדִים נְקִיָּה,

סַבּוֹן רֵיחָנִי,

תְּעוּדוֹת וְשִׁטְרֵי כֶּסֶף מְקֻפָּלִים,

כִּפָּה, סִדּוּר וּתְפִלִּין,

וְקֻפְסָה שֶׁל פָּסְטֵילִיקוֹס

שֶׁלַּשְׁתְּ וְאָפִית עֶרֶב קוֹדֵם,

כַּאֲשֶׁר שׂוֹחַחְנוּ כָּל הַלַּיְלָה

מְחֻבָּקִים

נִשְׁבָּעִים אֱמוּנִים.

 

מַבִּיטִים זֶה עַל זוֹ בְּעֶצֶב,

יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלָּנוּ

לְהַצְלִיחַ אוֹ לִפּוֹל.

הַפְּרֵדָה חוֹתֶכֶת בִּבְשָׂרֵנוּ,

אַךְ לֹא נוֹתְרָה לָנוּ בְּרֵרָה,

הַיֵּאוּשׁ רוֹדֵף אוֹתָנוּ.

הָעֹנִי וְהָרָעֵב הִגִּיעוּ

עַד פֶּתַח דַּלְתֵּנוּ,

כְּמוֹ בְּבָתִּים רַבִּים אֲחֵרִים בְּ "יְרוּשָׁלַיִם הַקְּטַנָּה"

שֶׁכֻּלָּם מֻקָּפִים שִׂיחֵי שׁוֹשַׁנִּים מַרְהִיבִים

עִם רֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים.

אַךְ פַּת הַלֶּחֶם אוֹזֶלֶת

וּפַרְנָסָה אַיִן.

 

אֲנִי אוֹחֵז בַּתֹּרֶן

מְיַצֵּב אֶת סִירָתִי בֵּין הַגַּלִּים

וְאֵין בְּפִי מַסְפִּיק מִלִּים

לְהַבִּיעַ  אֶת רַחֲשֵׁי אָהַבְתִּי

לָךְ שֶׁבְּחַרְתַּנִי לְבִּי

לָךְ שֶׁהִבְטַחְתִּי אֶת כָּל עֲתִידִי.

 

לִבִּי מִתְכַּוֵּץ

כְּשֶׁאַתְּ מְסַמֶּנֶת לִי אֶת סִימַן הַשְּׁבוּעָה שֶׁלָּנוּ

מְשַׁלֶּבֶת זְרוֹעוֹתַיִךְ בַּתְּחִנָּה,

מְחַבֶּקֶת אֶת הַבּוּזוּקִי שֶׁלִּי

כְּתִינוֹק רַךְ וַאֲהוּב.

טֵי אֵיסְפֵּירָארֵי אָקִי

בָּכִית בִּשְׂפַת אִימָהוֹתֵנוּ,

אֲנִי אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן

צָעַקְתְּ אֵלַי בְּלִי קוֹל:

טֵי אֵיסְפֵּירָארֵי אָקִי דִיאָה פּוֹר דִיאָה,

אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן מִדֵּי יוֹם

עַד שֶׁתַּחְזֹר מֵרוֹדֶזְיָה

לָקַחַת אוֹתִי אִתְּךָ.

• כל הזכויות שמורות למחברת זהבה חן-טוריאל
• צילומים, אורי חן