סלאחטין אולקומן-הדיפלומט הטורקי שהציל יהודים ברודוס והאובדן הגדול של חייו

השבוע יתקיימו ברחבי העולם מספר אירועים המציינים את משלוח יהודי רודוס ביולי 1944 לדרכם האחרונה.  בין טקסי הזיכרון הרבים יוקדש מקום של כבוד לזיכרו של  סלאחטין אולקומן- אדם שהתגלה בשיא אנושיותו במקום שבני אדם נהגו בחוסר אנושיות. אדם שהציל 42 יהודים מבני רודוס ממוות וודאי, ביניהם ממשפחת טוריאל- ממשפחתו של אבי.

מי היה סלאחטין אולקומן?

סלאחטין אולקומן, נולד בירושלים לאב שהיה מנהל בנק עות'מאן. דיפלומט מוסלמי ששירת במשרד החוץ הטורקי בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה. בשנת 1943 מונה למשרת הקונסול הכללי ברודוס.

ביולי 1944, הורה הגסטאפו ליהודי רודוס, להתייצב לרישום במשרדי הגסטאפו בטענה שקרית שהם מתכוונים לנהל רשימות מסודרות לשם יישובם מחדש באי אחר. כ-  1,700 יהודים רוכזו במרכז הרובע היהודי על מטלטליהם המעטים והועלו על שתי דוברות פחם שהפליגו לאתונה, ללא מזון ושתייה בתנאי צפיפות קשים להחריד ומאתונה נשלחו ברכבות לאושוויץ לתאי הגזים.

הקונסול הטורקי אולקומן, ניצל את מעמדו והצליח להציל 42-50 יהודים בטענה שהם היו נתינים טורקיים או שנישאו לנתינים תורכיים. מתוך מספר זה, היו למעשה רק 13 יהודים בעלי נתינות טורקית. יש הטוענים שאולקומן היה יצירתי למדי והמציא חוק שלא היה קיים. הוא גם לא סיפק מסמכים ודרכונים המוכיחים את טענתו. היהודים שהצליח להציל, הושמו במעצר בית ושוחררו עם כיבוש רודוס על ידי בנות הברית.

הגרמנים הבינו שאולקומן ניצל את מעמדו הדיפלומטי ואת  חסינותו כדי להציל את היהודים ושעשה זאת בדרכי עורמה. הם החליטו להתנקם בו ולהענישו על ידי הפצצת ביתו: אשתו ההרה, נפצעה אנושות ונפטרה אחרי זמן מה וגם הוא נפצע קשה ופונה לפיראוס שם נכלא על ידי הגרמנים.

התמזל מזלו של אולקמן והרופאים הצליחו לחלץ בשלום את בנו התינוק מרחמה של אשתו האהובה שנפטרה יותר מאוחר מפצעיה. כאשר נודע לאמה של אשתו על מותה של בתה, לא יכלה לשאת את הצער והיא שמה קץ לחייה. סלחטין אולקומן שנפצע בהפצצה הושלח על ידי הנאצים לכלא באתונה שם שהה עד סוף המלחמה ותינוקו הועבר לסבו בטורקיה שגידל אותו במשך שנים רבות. כשבגר התינוק מחמט מסר עדות מרגשת על פועלו של אביו , שאת תקציר עדותו אביא בהמשך.

סיפור ההצלה המדהים של מתילדה טוריאל:

מתילדה, נולדה ב- 1910 בטורקיה. עם נישואיה ב- 1933 לדניאל נחום טוריאל, עברה למקום מגוריו לרודוס והמשיכה להחזיק בנתינותה הטורקית בנוסף לנתינותה האיטלקית. לבעלה הייתה נתינות איטלקית בלבד ( עם הכיבוש האיטלקי של האי מידי הטורקים  ב- 1912, האיטלקים חייבו את תושבי האי להחזיק אזרחות איטלקית בלבד).

כשהיהודים באי קבלו את ההוראה להגיע למשרדי הגסטאפו באי לרישום לקראת העברתם, כביכול, לאי אחר, הגיעה גם מתילדה טוריאל. בעלה כבר היה עצור על ידי הגסטאפו והיא קיוותה שתוכל לשחררו. אולקומן פגש אותה ממש בכניסה לבניין, עצר אותה ובקש ממנה פרטים. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשו, לא הייתה היכרות קודמת ביניהם לפני כן. מתילדה ספרה לאולקומן שבעלה עצור, שיש לה שני ילדים קטנים ושהיא מנסה לשחררו. אולקומן ידע שהיא עומדת להסתבך קשות ובקש ממנה להתרחק ולהמתין לו במרחק מספר בלוקים מהגסטאפו עד שיבצע מספר מהלכים מול הפקידים הנאצים.

אולקומן ידע שמתילדה מחזיקה גם בנתינות טורקית והשתמש במידע זה במשרדי הגסטאפו, הוא ציין בפניהם שלאור ההסכם שבין גרמניה לתורכיה כל נתין טורקי, ילדיו או כזה שנשוי לנתין טורקי צריך להיות משוחרר מיידית. חלפו מספר שעות ואולקומן יצא ממשרדי הגסטאפו, נפגש עם מתילדה כשבפיו בשורות טובות על שיחרור בעלה. מתילדה, בעלה וילדיהם קבלו סוג של חסינות והסתגרו בבתיהם עד יעבור זעם.

מעדויות של ניצולים נוספים, ניתן ללמוד שאולקומן לא חסך כל מאמץ כדי להציל יהודים, תוך סיכון עצמו ומשפחתו.

הפעילות העולמית שהובילה להכרתו של סלחטין אולקומן כחסיד אומות עולם:

לאחר שהאי רודוס שוחרר על ידי בנות הברית, מתילדה טוריאל עם משפחתה עברו להתגורר בארצות הברית. היא לא שכחה את האיש שהציל אותה ואת משפחתה ובשנות השמונים הצליחה לאתר אותו, לאחר שיצא לגמלאות. במקביל, בישראל התקיימה פעילות של ניצולים ובני משפחות של הנספים מיוצאי רודוס לקדם הכרה ממלכתית באומץ לבו של אולקומן ולהעניק לו את אות חסידי עולם. דודתי ג'ולידה אבזרדל, יוצרת וזמרת בלאדינו, סיפרה לי, שהיא נתקלה במקרה באחד העיתונים הספרדיים, שהתפרסמו בתורכיה, בסיפור שסופר על מעשיו של אולקומן בתקופת השואה ברודוס. קריאת הסיפור ריגשה אותה מאוד והניעה אותה לפעול במרץ רב מול יד ושם על מנת לקדם הכרה באולקומן כחסיד אומות עולם. יחד עם ניצולים כמו: אמיליה טריקה ומתילדה טוריאל המשימה הצליחה ואוקלומן הוזמן ליד-ושם והוענק לו אות "חסיד אומות עולם".

אליוט וברני טוריאל, הילדים שניצלו על יד אולקומן, בגרו בינתיים והם עצמם מסרו עדות על סיפור ההצלה המופלא שלהם. עדותם מוסרטת ומצולמת (הקישור בסוף המאמר).

אליוט וברני טוריאל פגשו את מחמט אולקומן  ( בנו של אולקמן) 60 שנים לאחר שניצלו על ידי אביו. המפגש ביניהם היה מרגש למדי. הם שמעו בפעם הראשונה את קולו: קול הבן ששילם מחיר יקר מנשוא על החלטתו של אביו: "להציל יהודים בכל מחיר".

אליוט טוריאל מכהן כיום כפרופסור אמריליוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברקלי ותחומי עיסוקיו העיקריים הם ההיבטים המוסריים והאתיים בהתנהגותו של האדם.

יצרתי קשר עם פרופסור אליוט טוריאל, שסיפר לי על הקשר המיוחד שיש לו עם רודוס עד עצם היום הזה. הייתה לו הפתעה גדולה ששמע שגם אני עוסקת באתיקה. מה הסבירות ששני קרובי משפחה מדרגה שלישית עוסקים בתחום שהוא לא כל כך פופלארי : האחד עוסק באתיקה של הפסיכולוגיה בארה"ב, ומעבר לאוקיינוס כאן בישראל אני עוסקת באתיקה אזרחית- חינוך להתנהגות אזרחית ראויה הלכה למעשה. 

קשר המכתבים שנרקם בינינו והעיסוק המשותף באתיקה ובדילמות אתיות, סיקרנו את שנינו. אליוט היה סקרן מאוד להכיר את פעילותי ועשייתי בתחום איכות השלטון והאתיקה ואילו אותי סיקרן מאוד באם תחום עיסוקו של אליוט, הילד שניצל על ידי אולקומן, הושפע מן ההחלטות המוסריות שקבל אולקומן במעשה ההצלה שלו. את התשובה לבחירותיו האמיצות של אולקומן קבלתי דווקא מעדותו של מחמט בנו של אולקומן שניסה להסביר מדוע נהג אביו כפי שנהג.

מחמט אולקומן מספר:

בעדותו המרגשת, מחמט אולקומן דן ברעיונות, תפיסות ואמונות שהניעו את אביו להציל  כמה יהודים שרק יכול היה למרות שהעמיד את עצמו ומשפחתו בסכנה גדולה.

הוא פותח בעדותו בשאלה: "השומר אחי אנוכי?" ומציין שזו שאלה הנשאלת תדיר בקרב המין האנושי מאז בריאתו.

והוא מספר ( תרגום מאנגלית) : "אבי סלאחטין אולקומן ואמי מיהרניסה, היו עדים לטרגדיה אשר התחוללה לנגד עיניהם ברודוס, במלחמת העולם השנייה. הם ראו במו עיניהם את הבגידה באלוהים, את בוגדנות האדם ונפילת האנושות. הם גם ראו כיצד אדם יכול להרוג את שכנו רק בגלל שהוא שונה ממנו. הם גם נוכחו לדעת עד כמה היה קל לבני האדם לעצום את עיניהם לנוכח מה שקורה במציאות.

אבי לא יכול היה סתם לעמוד, לצפות מנגד ולהתעלם. הוא לא יכול היה לעצום את עיניו לנוכח השנאה או האדישות, לכן בתמיכת אמי הוא התייצב: לא כגיבור, לא כמוסלמי, לא כטורקי, אלא פשוט כבן אדם. כבן אדם המשיב לקריאת האלוהים להגן על אחיו, לקריאה שגבתה גם ממני מחיר יקר והוא מות אמי.

אני מאמין שהבחירה של אבי כאיש צעיר השפיעה מאוד על חיי. אני מאמין שהבחירה במודע של אבי העמידה אותו- את משפחתו, עתידו והקריירה שלו בסכנה. כשאני בוחן בחירה זו, הייתה זו בעיני בחירה נכונה, עד כמה שהייתה קשה. בחירה זו הובילה למותה של אמי בגיל 28  וגם למותה הטרגי של סבתי. שתי נשים שבוודאי היו הופכות לחלק משמעותי בחיי.

ככל שהתבגרתי ולמרות האובדן האישי הנוראי שחוויתי, הבנתי שאבי לא יכול היה לקבל החלטה אחרת. בשבילו, זו לא הייתה הבחירה הצודקת אלא הבחירה היחידה שהוא יכול היה לקבל.

אבי נהג לומר שהמוסלמים הם כמו היהודים: חולקים את אותו אב ואת אותו אלוהים, חולקים את אותם אמונות כמו: "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". אמונה זו הובילה אותו לעשייה להציל כמה עשרות יהודיים ברודוס במהלך מלחמת העולם השנייה.”

ב- 12/12/1989 סלאחטין אולקומן קבל הכרה על ידי "יד ושם" כחסיד אומות עולם. אולקומן כונה "שינדלר הטורקי" על מעשיו , הוא נפטר בשנת 2003 בגיל 89.

התמונה צולמה ביד ושם במעמד הענקת אות " חסיד אומות עולם" לסלחטין אולקומן:

התמונה באדיבותה של ג'ולידה אבזרדל: בתמונה אחותה של מתילדה טוריאל מצד ימין, במרכז בחליפה סלאחטין אולקומן, לצדו הניצולה מתילדה טוריאל, הניצולה אמיליה טריקה ומצד שמאל של התמונה ג'ולידה אבזרדל. שתי האחיות הגיעו מארצות הברית כדי להודות למצילן סלחטין אולקומן.

• אנדרטת הזיכרון לקרבנות השואה ברודוס, צילם אורי חן

• צילום תמונה ראשית Church of the Virgin of the Burgh ,‬אורי חן.

קישורים:

על סלחטין אוקלומן באתר יד ושם 

מידע , סרט ועדויות באנגלית של מתילדה טוריאל ומחמט אולקומן 

ספרו של  Mordecai Paldiel‏ ( ספריית גוגל):

Saving the Jews: Men and Women who Defied the Final Solution

* כתיבה, תרגום ועריכה: זהבה חן- טוריאל

המאמר מוקדש לזכר בני משפחתו של אישי שנרצחו  על ידי הצורר הגרמני ומשתפי הפעולה האוקראינים בעיר רובנה, פולין ( כיום אוקראינה), לזכר בני משפחתו של אבי מרודוס, שנשלחו לתאי הגזים באושוויץ ולזכרם של כל אלה שנטבחו רק בשל העובדה שהם היו יהודים, נשואים ליהודים, צוענים, הומואים, נכים, חולי נפש או פשוט "אחרים". לזכרם ולכבודם של "חסידי אומות עולם", ששמרו על צלם אנוש וסיכנו את נפשם כדי להציל את בני עמנו.