השבוע חוויתי חוויה יוצאת דופן עם רומי, נכדתי בת ה-11, שיחד איתי קראה את הספר "הנשים של טרואל". הילדה הייתה מרותקת לסיפור ושאלה במהלך קריאתנו המשותפת שאלות פילוסופיות על מורכבות החיים, היחסים הבין-דתיים, על הסיבות להתנהגותם המחפירה של השליטים הספרדים כלפי היהודים. היא גילתה עניין רב בתרבות הלאדינו ובעיקר בשירים, בריבאקה, במנהגים ובבוריקיטאס שהיא כל כך אוהבת. המחשבות על הספר לא עזבו אותה ובכל הזדמנות שהיינו לבד היא ניתחה לי בכישרון רב את הדמויות שהופיעו בספר והסבירה לי מדוע אהבה דמות זו או אחרת. היא ציינה את הרושם שהשאירה עליה דמותה של שריתיקה מספרד והתפעלה מסיפור האהבה בין מואיז לרודינה ברודוס.

לא חשבתי שהספר ידבר אל ילדה בגיל 11. הוא לא היה מכוון לקהל יעד של ילדים בשל המורכבות ההיסטורית והשפתית שלו. אני מופתעת כל פעם מחדש שצעירים מגלים בו עניין. אבל כשרומי סיכמה בסוף במילים: " סבתא, הספר הזה ממש מצויין", הרגשתי שעברתי את המבחן הספרותי הגדול של חיי.

נכדתי כותבת בעצמה בכישרון רב, כך שהתרגשתי במיוחד כאשר הציעה:

"סבתא, בואי נכתוב ביחד סיפור על ילדה בגילי שחיה בספרד באותם מקומות שאת מתארת בספר לפני הגירוש, ותפרסמי אותו בבלוג שלך… "

כמובן שקבלתי את הצעתה באהבה, וכך מצאנו את עצמנו בוראות ביחד סיפור חדש. רומי יצרה את דמותה של פלוריקה ואת העלילה מדימיונה הפורה, ואילו אני שיפצתי במעט את השפה.

את התוצר של תרגיל הכתיבה המרתק אני מביאה לפניכם הקוראים. אין ספק שדמותה של פלוריקה , בתה של ראשל מאלבראסין שבספרד יכלה להשתלב בעלילה המקורית של "הנשים של טרואל".

במקביל לכתיבת הסיפור, רומי ציירה את שראתה בדמיונה ואת הציור שילבנו כתמונת נושא הסיפור. תרגיל הכתיבה המשותף, מראה עד כמה שיח משותף בין-דורי על תקופה רחוקה יכול להיות פורה ומלמד. רומי, שיודעת מספר מילים בספרדית, שילבה בסיפור מילים בלאדינו. ללא ספק היא חולייה משמעותית בשרשרת המסירה שלי!

פלוריקה/רומי בראור

לפלוריקה בת האחת-עשרה היה שער אדמדם ארוך שאותו קלעה תמיד כצמה, ופניה היו מלאים נמשים כה רבים שאותם אחיה הקטנים לא הצליחו מעולם לספור . את ראשה עטפה תמיד במטפחת בצבע ירוק מעוטרת ברקמה פרחונית בצבע בורדו שרקמה עבורה דודתה האהובה שריתיקה.

פלוריקה לא כל כך אהבה לבצע מלאכות בית שהיו מזוהות עם עבודות הנשים כמו בישול, אפייה, כביסה, אריגה או ניקיון. היא הייתה שונה במובנים רבים  מרבקה בת דודתה, בתה של שריתיקה, שאהבה את המלאכות הללו ובילתה זמן רב במטבח עם אמה ודודתה ראשל.

כשאמא שלה ראשל הייתה נותנת לה משימות הקשורות לעבודות הבית, כולם ידעו שפלוריקה תתקשה לבצעם כי נהגה בדרך כלל לשקוע בחלומות ובמחשבות על עולמות קסומים.

פלוריקה אהבה לנגן על הריבאקה  ובמיוחד אהבה  לצייר ציורים מלאי דמיון שהיו קשורים אליה ולשאיפות שלה.

לבה של פלוריקה נשבר בקרבה כאשר ניצרו אותה ואת משפחתה בכוח ודמעותיה לא פסקו ימים רבים בעיקר בשל הפרידה מדודתה האהובה שריתיקה וילדיה שאליהם הייתה קשורה מאוד.

לילותיה של פלוריקה נדדו והיא לא הצליחה לישון מאז אותו לילה הנורא.

לילה אחד פלוריקה הצליחה סוף- סוף להירדם וחלמה חלום. בחלומה היא ישבה בחדרה שבאלבארסין וציירה את עצמה מרחפת מעל העננים אוחזת במטריה סינית קסומה. מעליה ירדו כמו גשם, מטר של מטריות סיניות צבעוניות.

פלוריקה המשיכה לעוף למעלה למעלה בין העננים וראתה ביניהם  ארמון קסום שמסביבו יערות ירוקים הגולשים לתוך ים בצבע טורקיז.

היא כמעט יכלה לראות את הדולפינים שוחים במים שעליהם שמעה רק באגדות.

להפתעתה, ככל שהתקרבה לגשר שהפריד בין המטריות  לארמון , היא התמלאה בשמחה ואושר כשראתה בחלונות המבצר את דמויותיהם של שריתיקה ואברהם דודיה, את רבקה בת דודתה האהובה שהייתה בת גילה ואת בני דודיה הקטנים. בחלונות האחרים היא הבחינה גם בדמויותיהם של הוריה ושל אחיה שהושיטו ידיהם לעברה בפנים מחייכות.

פלוריקה כיוונה את עצמה בעזרת המטריה לכיוון גשר שער הארמון ורגליה כמעט נגעו בפתח שער הברזל הגדול,  אך רוח חזקה דחפה אותה הרחק לאחור וכל המטריות התחילו לעוף לכיוונים שונים. הארמון נבלע אט אט בתוך העננים עד שנעלם לגמרי מעיניה של פלוריקה. היא הצליחה לשמוע רק את קולה של שריתיקה מהדהד באוזניה " בואי הנה ! בין אקי! פלוריקה מי אלמה! נשמה שלי!"

פלוריקה פקחה את עיניה, צעקה בבהלה : " מי אנט, דודה שריתיקה, תישארו פור פאבור! תישארו בבקשה!" לבה הלם בחוזקה והיא התקשתה לנשום. החלום היה מאוד מציאותי.

חלונות חדרה נטרקו בעוז על ידי הרוח החזקה והיא קפצה בבהלה מהמיטה. היא פקחה עיניים וראתה להפתעתה את שריתיקה דודתה מחבקת אותה.

" אל תדאגי פלוריקה קירידה, יקירה שלי! את נמצאת במקום בטוח עם כל המשפחה".

פלוריקה חייכה והרגישה שהיא הצליחה לחצות את הגשר ולהגיע למשפחתה שהייתה בארמון הקסום. היא חשה שהיא כבר לא צריכה מטריות דמיוניות שיגנו עליה מפני הסערות שהיא עברה בספרד. היא התקשתה להאמין שהיא ומשפחתה  הגדולה חיים ביחד במקום בו הם בטוחים מאז שהגיעו לצרפת המדהימה.

• כל הזכויות שמורות לסבתא זהבה ורומי
• תמונת ציור הנושא, פרי יצירתה של רומי
• מטריות סיניות היו מוכרות לאירופאים עוד לפני ימי הביניים – לכתבה על ההיסטוריה של המטריות נא ללחוץ כאן>>

• מראה אלבראסין מקשת הכיכר המרכזית. צילום, אורי חן.