"בָּאוּל", "אָנְשוּגָאר" ו"בּוֹדָה"

כתבה, זהבה חן-טוריאל

הרומן ההיסטורי 'הנשים של טרואל', מביא לנו טעמים וניחוחות של תרבות הלאדינו מאז גירוש ספרד. הפעם בחרתי להביא את המונחים "בָּאוּל" ו"אָנְשוּגָאר", השזורים בעלילת הספר.

המונחים בלאדינו: "בָּאוּל", "אָנְשוּגָאר" ו"בּוֹדָה", הינם חלק מזיכרונות ילדותי. הייתי מקשיבה לתיאוריהן של אמי, חברותיה ודודותי, נשות המשפחה הספרדיות, אשר ספרו על מנהגי החתונה בארצות מוצאן באגן הים התיכון. מונחים אלה, המוכרים היטב לקהילות הספניוליות, היו חלק ממעגל החיים היהודי, ולוו את הנשים במהלך חייהן, כחלק מקוד תרבותי של ההכנות לקראת ה"בּוֹדָה"- החתונה.

אסתריקה גיבורת הפרק של רודוס, בספר ' הנשים של טרואל ', מספרת לנו על ה"בָּאוּל":

"התיישבתי לנוח מעט על ארגז הבָּאוּל בחדר האחורי של מרתף הבית…"

הבאול, כינוי לארגז הנדוניה, מקור השם בספרדית ארגז דֵי לָה דוֹטֵי, שפירושו ארגז הנדונייה.

יש להבחין בין ארגז דֵי לָה דוֹטֵי, בספרדית ארגז הנדונייה, לבין דוטה, שפירושו מוהר- כסף שמעבירה משפחת הכלה למשפחת החתן עבור נישואי בתם, ככל שהמוהר היה גבוה יותר, נחשבה הכלה בעלת ערך גבוה יותר בעיני חתנים פוטנציאליים.

בקהילות היהודיות הספרדיות, היה מקובל שעם נישואיה עברה הכלה להתגורר אצל משפחת החתן.

בספניולית ניתן למצוא שמות נוספים המתארים את ייעודו של הארגז.

וכך מספרת אסתריקה על האָנְשוּגָאר ( הנדונייה), שהייתה שותפה להכנתו:

"מיום שזכרתי את עצמי, אמי הכינה אותי לקראת חתונתי העתידית. על פי המסורת שהייתה נהוגה במשפחות הספרדיות, האם הייתה מתחילה את ההכנות לאָנְשוּגָאר  מיד עם לידת בתה. היא המשיכה להדריך אותה לכל אורך שנות ילדותה, במיומנויות התפירה והרקמה, השזירה והאריגה.

כל הנדוניה שלי, היא עבודת מלאכת יד שיצרתי במומחיות במהלך השנים: נדרש ממני לרקום את כלי המיטה, לתפור וילונות, לשזור, לסרוג ולארוג מפות ושטיחים, וכן לתפור ולרקום ברקמה עדינה בגדים תחתונים. הכול צריך היה להיעשות במלאכת אומן."

עוד על מונחים אלה ומנהגים אחרים, תוכלו לקרא בספר.

אתם מוזמנים לשתף ולכתוב עוד על המונחים הללו ועל מנהגי החתונה שהיו נהוגים בקהילות הלאדינו בתפוצות.

• כל הזכויות שמורות למחברת זהבה חן- טוריאל
• צילום ה"באול" במוזיאון בית הכנסת "קהל שלום", רודוס, אורי חן